Stenographisches Protokoll der Verhandlungen des … Zionisten-Kongresses … in … · 1898-01-01 · פרוטוקול רשמי (31-29 באוגוסט, 1897) · p. Seite 244

ציונים לתולדותיהם 244 אשר גינצפרג (אחד־העם), (1927—1865). מבקרה ומכוון דרכה של תנועת חיבת־ציון. היה מבקרה ומתנגדה של הציונות המדינית. ראה את עיקרה של שיבת־ציון ביצירת מרכז רוחני בארץ ישראל לעם היהודי בעולם. השתתף בקונגרס הראשון כמסתכל בלבד (נבחר אמנם לאחד הועדים), וכפי שציין בעצמו את השתתפותו "כאבל בין חתנים". עם הכרזת באלפור הל שינוי בייהסו לתנועה הציונית והיה בין יועציו של וייצמן בניסוח ההצהרה. הביאוגרף שלו סיכם את הערכת תורתו ומקומו בתולדות תחייתנו הלאומית: "אנו הולכים אחרי הלום המלכות של הרצל לאורו הבהיר של אחד העם" (מ. גליקסון). זאב וילהלם גרוס (1928—1851). חלוץ המסחר באו־ץ־ישראל. עלה לארץ בשנת 1888 כבן עשרים וחמש והקים ביפו את בית־המסחר המודרני הראשון ליבוא מארצות אירופה, שהיו לו אחר־כך סניפים בירושלים ובחיפה. הוא גם פיתח את יצוא התוצרת הארץ־ישראלית ויסד לשם כך חברה למסחר בגרמניה. השתתף בקונגרס הציוני הראשון כציר מישראל. יעקב דה־האז (1937—1872). מעוזריו הראשונים של הרצל בלונדון. שימש כמזכיר האנגלי בקונגרס הראשון. הרצה בקונגרס הראשון על מצב היהודים באנגליה. בא לאמריקה בשנת 1902 והיה אחד ממייסדי ההסתדרות הציונית בארצות הברית ומזכירה הראשון. אלברט דונרייף. היה ממנהיגי התנועה הלאומית בין הסטודנטים היהודים באוסטריה. עמל הרבה בהכנת הקונגרס וסידורו וכחבר המזכירות של הקונגרס. חלה בבאזל ונפטר כעבור שנה (28 באפריל 1898). נקבר בקרבת קברו של פרץ סמולנסקין. הרצל הספידו בקונגרס השלישי. ש. דרויאן בכתבה ב״ג׳ואיש כרוניקל״ (3 בספטמבר, 1897) מספר הכותב, כי ביום הששי לפני פתיחת הקונגרס סיפר הרצל באסיפת הועד המכין בנימה בדוחה על ההזמנה שהזמין אותו החזן לבוא אל בית־הכנסת לקבלת שבת, ואף הבטיח לו לשיר "לכה דודי" בניגון יפה מיוחד. הרצל שמח, משמע, להזמנה והעיר שעבר כבר זמן רב מאז ששמע את ה״הימנון" הזה... הרצל החזיר, כנראה לחזנה של באזל הזמנה — להשתתף בקונגרס, וכך נמנה הזנה של באזעל, ש. דרויאן, ברשימת המשתתפים ובלוח התמונות של המשתתפים בקונגרס. ד״ר אלכסנדר האוזמן (1929—1878). ממנהיגי התנועה הציונית בגאליציה. המארגן הראשון של הנוער האקדימאי