Stenographisches Protokoll der Verhandlungen des … Zionisten-Kongresses … in … · 1898-01-01 · פרוטוקול רשמי (31-29 באוגוסט, 1897) · p. Seite 176

יום ג׳ לדיונים ♦ הישיבה שלאחר הצהרים 176 ישראל, ביהוד חניכי "מקוד, ישראל", ובן גם עובדי ,אדמה יהודיים אחרים וחלק גדול של הנוער היהודי העירוני מירושלים, צפת, טבריה דמשק וכו׳. כל משאלתם היא להפרות את הארץ השוממה. כאן יש להדגיש, שבקרב המתישבים, שאינם תחת חסות הועד הרוסי של חו״צ, שוררת יותר מדי הרוח הצרפתית, שאינה עלולה להיות לטובת הציונות ולתועלתה. אף בקרב הישובים, שהיק״א הבטיחה לא מזמן להקים, תשרור מן הסתם׳ כבקודמיהם, רות בלתי יהודית זו• אף מצב התלות של רוב המתישבים כיום אינו עשוי לגדל מעמד חקלאי יהודי בריא, אמיץ, חפשי ועצמאי. ואלה הם הגורמים שגרמו לקוצר ידו של "ועד־ציון המרכזי" הממלא תפקיד מנהל התנועה: א) הואיל וחברי הועד גרים בפאריס, לונדון וברלין, והנציג הרוסי חייב לפני כל החלטה חשובה ליטול עצה מאודיסה, מתנהלת פעולת הועד בקושי רב ביותר. לכל חבר, אגב, גם עסקו הפרטי השולל את מיטב זמנו ואונו ורק בשעות הפנאי הוא יכול לטפל בפעולת הועד. ב) אף על פי שתקנות הבחירה גוזרות, ששני חברים שאין מקום מושבם בפאריס יהיו בעלי זכות דיון והצבעה, עם כל זה הרי הרכב הועדה שרירותי ובלתי דימוקראטי הוא, משום שההשפעה המכריעה של הנציגים הפאריסיים אינה מאפשרת פעולה גלויה, חפשית וברורה לכל הציונים. שלשה ארבעה אדונים בפאריס וכמספר הזה ביפו, ועל פי רוב אלה האחרונים, מחליטים על אופן השימוש בכספים. אין שום דו״ח נמסר להמונים בותני הכסף, ואם ניתן — אינו אלא מקוטע וסתמי ביותר. אף על אופי המפעל אין להם השפעה כמעט. התאור הזה כופה על פי ההגיון את המסקנות דלהלן, שעל הסתדרות ציונית אמתית וישרה לשקוד עליהן: א) מן הדין שהועד המרכזי יהא מורכב מאנשים שיקדישו להנהלה המרכזית את כל זמנם וכוחם. לא ציונים לשם ספורט! על ההסתדרות הציונית לשלם בשעת הצורך לאנשים האלה שכר כבוד. ב) ההנהלה המרכזית אינה יכולה להיות אוליגארכית, כי אם מורכבת על בסיס דמוקראטי ואחראית בפני הקונגרס בכל הענינים העיקריים. את תאור ענין החלוקה וביה״ם היהודי אשאיר לידידי היינריך לוה, שבזמן האחרון היטב בזה בארץ־ישראל. אך ברצוני להעיר עוד, שאין לבטל את החלוקה בשום פנים, כל עוד אין במקומה משהו טוב הימנה. ברם, תיקון בחלוקה דרוש במוקדם. בקשר עם זה ברצוני למסור ברפרוף כמה מספרים על תנאי העבודה בירושלים, שעליהם עלי להודות בעיקר