Stenographisches Protokoll der Verhandlungen des … Zionisten-Kongresses … in … · 1898-01-01 · פרוטוקול רשמי (31-29 באוגוסט, 1897) · p. Seite 168

יום ג׳ לדיונים « הישיבה שלאחר הצהרים 168 את מצבם המושפל, התלוי באחרים וסובלים סבל רב מזה. משגה זה טעון תיקון במושבות החדשות, לבל יהפכו את המתישבים ליהודי חלוקה במהדורה שניה, אלא יהיו אברים חפשיים, אנשים עצמאיים (תשואות). המרצה מציע בסוף הרצאתו את שתי ההצעות דלהלן: א) יש למנוע עליה יהודית נוספת לא״י, כל עוד לא ניתן להתישבות שם ה״בטחון לפי משפט הכלל". ב) המושבות, שיש לסדרן על ידי החומר האנושי הנמצא כעת בא״י, תבוססנה רק על בסיס ארגון שיתופי חפשי. ידוע לי למדי, מסיים ד״ר שנירר, שעדיין איננו יכולים להשליט את השקפותינו אלה בכל מקום, אולם הדבר שהקונגרס יכול וחייב לעשות ■כבר היום, הריהו זה: לכוון את השפעתו, שהעיקרון בסל המפעלים •הציוניים יהיה, שהציונות אינה תנועה סוציאליסטית בלבד, כי אם בראש וראשונה — לאומית ומוסרית (תשואות המות). הנשיא: לד״ר קמינקא רשות הדיבור. על הישוב ועל החיים בארץ ישראל*) ד״ר ק מ י נ ק א (פראג): אש התשוקה להקמת הריסות ציון לא כבתה בלב העם היהודי מאז שקיעת המדינה. הציונות הפוליטית, שלא יכלה להעיז להופיע בגלוי, הסתתרה תחת כנפי הדת והצדקה. אין מספר למימרות שבתלמוד ובמדרש וכן בספרות הגלות המאוחרת, המעלות את ישוב ארץ־ישראל ע״י יהודים למצוד, דתית, לחובה קדושה. בולט ביותר הוא המאמר התלמודי: "כל הדר בחוצה לארץ, כאילו עובד עבודה זרה", וכן המאמר במדרש: "מנוחה זו ירושלים, וכן הוא אומר: זאת מנוחתי עדי עד (תהלים, קל״ה)". השיבה לאה״ק היתד, במשך כל ימי הבינים לא רק נושא לתפילות מלאות התלהבות, כי אם גם מלת הסיום של כל פרק לימוד ונאום פומבי, ד, ”eeterum censeo“ הישראלי. שום מטיף, שום רב לא סיים את דברו אל העם בלי הוסיף את המלים: "ובא לציון גואל". כיצד תארו לעצמם את הגאולה? על פי רוב אמנם בדרך הפלא, בעזרת השם, שלא כדרך הטבע, לפי הלך הרוח המסתורי באותה תקופה. אכן לא חסרו גם בימי הבינים אישים שלא חששו להטעים, שעתידה .גאולת ישראל לבוא בדרך הטבע, הרד״ק לרגל פירושו של פסוק בתהלים מעיר: "כי לה׳ התשועה והוא יסובבנה על ידי בני אדם, כמו שסיבב ■תשועת גלות בבל על ידי כורש וכן לעתיד יסב גאול ישראל על ידי מלכי ) הכותרת איננה במקור (המתרגם).