Stenographisches Protokoll der Verhandlungen des … Zionisten-Kongresses … in … · 1898-01-01 · פרוטוקול רשמי (31-29 באוגוסט, 1897) · p. Seite 137

137 ס־נשטיין־כהו וגם את מצב האומה היהודית בהוד. וכן יודיעום על כל הנעשה כדי לזכות שוב בארץ הקודש ועל ההשיגים הפוליטיים. על הקונגרס הציוני לבחור מתוכו "ועד להשכלה", שיורכב מאנשים מוסמכים ביותר לעניני השכלת העם היהודי. על ועד זה, שלרשותו יהיו תמיד מקורות העזר המדעיים המשובחים ביותר במידה מוסיפה והולכת וגם סכומי כסף גדולים, מוטל יהיה לבוא לעזרת הקבוצות המקומיות בעצות מוסמכות והוראות ובספרים מדעיים, ובשעת הצורך ישלחו גם מורים וכסף. מלבד בתיה״ס הכלליים יהיה על הקבוצות המקומיות לדאוג לבתי״ס למלאכה וחקלאות במספר מספיק, שחניכיהם אשר יחונכו ברוח א״י יהיו מוכשרים לעלות לא״י בעתיד הקרוב, כדי ליסד שם מושבות חקלאיות לדוגמא ובתי מלאכה וחרושת. על הפרוגראמה שתעובד לכל סוג בי״ם לחוד לכלול בתוכה שני נושאי הוראה עיקריים, הריהם: א) השפה העברית כשפת דיבור, ב) ידיעת ארץ־ישראל. הנושא השני יקיף את כל הידיעות שנרכשו עד כה ושעתידות להרכש עוד על א״י. הלימוד המפורט והמדויק של הנושא הזה יועיל לא רק לאלה שבדעתם לעלות לא״י אלא ישמש גם כאמצעי התעמולה הטוב ביותר למען הרעיון הציוני לגבי הנוער המת¬ בגר ולקרובים לו וישמש בהרבה להרמת הכרתם העצמית הלאומית ולחינוכם הפוליטי. לדור הזה לא תהא עוד א״י צליל ריק, שאינו מדבר אל הלב ולא אל השכל, מלה ריקה מתוך התפילה השגורה יום יום אלא זו תהיה להם המטרה הסופית של הגעגועים הלוהטים ביותר, האידיאל היקר ביותר, שלמען השיגו ידרכו את כוחותיהם הגופניים והרוחניים. בשאיפה לאידיאל זה בלבד, במלחמה למען רעיון א״יימצא הנוער היהודי את סיפוקו. הוא יתעלה ברוחו, יתחיל מרגיש עצמו כעם בין העמים, שווה להם וראוי לזכויות שוות. דחיפה שניה וחזקה לתחית העם היהודי, מן הדין שתחשב רכישת ארץ־ישראל בעד היהודים, ואם זו לא תתכן במחי אחד, הרי עליה להעשות לאט לאט, ויפה שעה אחת קודם. ראשית, משום שגורל ארץ־ישראל אינו בטוח והארץ נוחה יותר להרכש מידי טורקיה מאשר מידי מעצמה אחרת. שנית, עלולים גם עמים אחרים לישב את הארץ (מה שכבר נעשה במקצת). לבסוף תגרום העובדה של קנית קרקעות בא״י במידה רבה לחיזוק האמון של היהודים בעתיד הרעיון הציוני. ייסוד המושבות הראשונות בא״י עוררה תנועה רבה ותסיסה בין כל שדרות העם היהודי יותר ממאמרי עתונים ונאומים נלהבים ביותר, ושום הטפה אנטי־ציונית לא גרמה לאי אמון ברעיון הזה עד כדי הפסקת ההתישבות. גם עתה, בלי אמונה מספיקה ברעיון א״י, בלעדי התקוה לעתיד פוליטי, מתעניין העם היהודי בערנות רבה במושבות