Mannheim
Compact Memory

Stenographisches Protokoll der Verhandlungen des … Zionisten-Kongresses … in … · 1898-01-01 · פרוטוקול רשמי (31-29 באוגוסט, 1897) · p. Seite 100

Scan of the page
Image: UB Frankfurt, Visual Library (IIIF)
Journal
Stenographisches Protokoll der Verhandlungen des … Zionisten-Kongresses … in …
Volume
1 (1898) Basel, 29. bis 31. August 1897
Issue
פרוטוקול רשמי (31-29 באוגוסט, 1897)
Date
1898-01-01
Page
Seite 100 (sequence 128)
Language
German, English, Hebrew
Belongs to
journal issue
OCR quality
55% known words query
IRI
…/3476254-3476255-3476256--0130-3518917
Visual Library
page viewer of the UB Frankfurt

No entity mentions on this page.

OCR text

יום א׳ לדיונים - הישיבה שלאחר הצהרים 100 שורר בעם הזה הנחשל כל כך מבחינה כלכלית. נגענו עד כה רק בצד הכלכלי של השאלה היהודית, אך שאלת. היהודים הריהי אף שאלה לאומית. שאינו יהודי ראה ורואה ביהודי רק את ה״זר". המצב הכלכלי של יהודים היה והנו רק התוצאה מזה שהיהודים נראו כ״זרים", כבני לאום זר. שאלת היהודים נעשתה לכל¬ כלית, יען כי היהודים היוו ומהוים לאום זר. הציונים הכירו את האופי הכפול של שאלת היהודים, הם יודעים ש״העצמאות הלאומית קודמת לכל התקדמות פוליטית, הרבה יותר אצל היהודים מאשר אצל לאומים אחרים הנדכאים על אדמתם. קרקע משותפת במולדת — זהו התנאי הראשון בשבילם ליחסי עבודה בריאים" ■י). שאלת היהודים הריהי אף שאלה אתית. איננו רוצים לעשות כאן פוליטיקת הגנה של בת היענה. יודעים אנו, שמצב היהודים כיום גורם לכך, שכמה שכבות מהאוכלוסיה מתנונות אף מהבחינה הרוחנית והמוס¬ רית כאחת. הן מדכאות בכוח ביהודי המנודה את כל הרגשות האנושיים הנאצלים. כל האמנציפציה היהודית, כל החופש שניתן ליהודים אינו אלא חופש המסחר, חופש התגרנים. צפויה הסכנה, שהיהודים יתנוונו רוחנית במחצית השניה של הזמן החדש, כמקרה המחצית השניה של ימי הבינים, תחת לחץ שנאת ישראל. מקום שם שוררת הדלות כבמזרח אירופה, אין להתפלא כלל על הירידה מבחינה כלכלית באופן מוסרי. "האדם החברתי, כצמח וכחיה, זקוק למען התפתחותו ושגשוגו לקרקע רחב ידים ותפשי, שבלעדיו הריהו שוקע ויורד לדרגת טפיל, שאינו מתקיים אלא על חשבון זולתו"1 2). "יודעים אנו, שבקרב היהדות מורגש ביותר הצורך ביחסי עבודה בריאים, שיש בהם הבסיס לניצול הטבע בידי אדם. הרינו מכירים את ההתאמצויות הרבות שנעשו אצלנו לשם חינוך דורנו הצעיר לעובדים מועילים. אך גם ידוע לנו, שהיהודים בגלות, על כל פנים מרביתם, לא יוכלו להקדיש את עצמם לעבודות כאלה לעולם, יען כי חסר להם לכך התנאי הראשון: קרקע המולדת, ומשום שאינם יכולים להבלע בתוך אותם העמים, שהם מפוזרים ביניהם, בלי פגוע בנאמנותם ללאומם"3). הרינו חושבים אך למותר לפקוד את החטאים, שמאשימים אותנו בהם, או אותם שהננו מכירים בעצמנו. ברצוננו ■להעביר מן העולם את גורם כל חטאינו, ברצוננו לשכוח את כל אורח חיינו. מן הדין הוא, שיבוא 1) משה הס: רומא וירושלים ע׳ 110. 3) כנ״ל, ע׳ 110. 3) כנ״ל, 111.

Text as recognised by OCR (ABBYY FineReader), without corrections. Entity mentions: TagMe (2021); their positions were matched to this text again.