Stenographisches Protokoll der Verhandlungen des … Zionisten-Kongresses … in … · 1898-01-01 · פרוטוקול רשמי (31-29 באוגוסט, 1897) · p. Seite 94

יום א׳ לדיונים הישיבה שלאחר הצהרים 94 לכתחילה היו אדוני הארץ "אותם ששדדו חוקית את היהודים, ואת אותו השוד עשו לחלק בלתי נפרד של הפוליטיקה הפיננסית שלהם"1), אלצו את היהודי להיות משיך, ומתוך כך, השניאוהו בעיני כל ואז "יכלו חליפות להיטיב לו ולשדדו, כי היהודי הריהו שונאם בנפש של כל הלווים"2). היהודי "הפך מעין שדה אחוזה, נתנו לו הזדמנות להת¬ עשר למען הפק תועלת מזה"3). והיהודים נאלצו למען בטחון עצמם להעשות כלי שרת ששדדו בו את האומה4). ואז באו הערים: היהודים בגרמניה מושכנו מצד המדינה לערים 5 6), ראשי הארגון המקצועי "עמי־ הארץ" דאגו לכך, שהיהודי לא יהיה לבעל מלאכה, ומעמד המסחר העירוני שיצא משדרות בעלי הקרקע העירוניים דאג לכך, שהיהודי לא יהיה סוחר. היהודי היה אנוס, איפוא, להיות למלוה ברבית ובמשכנת- אות, אנוס היה להשיר, כי זה היה בענינן של הערים, שהיהודים ינצלו את האצילים והן תשדודנה אותם בצורת גביית מסים8), ואחר כך באו האדונים הקטנים שמישכנו ליהודים את הרבית והרווחים. ליהודים רק ניתנה הזכות, אולם אף "החובה לספק את הצרכים הכספיים של שלטון הארץ וגרוריו נגד ערבות בטוחה". היהודים נאלצו להיות "משיכים צבוריים""7). במחצית השניה של ימי הבינים יורד היהודי לדרגת יהודי הנשך, הוא מתנוון לא רק בגוף ובכלכלה אלא גם ברוח8). מצבו של היהודי מתחיל משתפר רק למן המאה הי״ז, שהודות להתפתחות התעשיד. החדישה הגדולה היו זקוקים לו שוב, למען העסיקו במקח וממכר, מסחר ותעשיה וכו׳9). תקופת האמנציפציה הברוכה הגיעה. האמנציפציה באה מקצתה גם מטעמים אידיאליים, אך בעיקר משום שהמשחררים היו מעונינים באמנ¬ ציפציה של היהודי. בזמן החדש צריכים ליהודים ולכן מטיבים להם. דברי ימי היהודים בזמן החדש אינם אלא בבואה של דברי ימי שחרותה 1) Lamprecht: Ibid., 1456. 2) Rogers Geschichte der englischen Arbeit, S. 6. 3) Vocke: 4‘Geschichte der Steuern des Britischen Reiches”. S. 161 4) Ashley* “Eenglisch Wirtschafts geschichte”, 1, 206. 5; Geering: Ibid., S. 214. 6) Nuebling: Ibid., S. 174. 1) Lamprecht: I, S. 849, 1449, 1453. 8) חוולסון: ״ראשית מעשה הדפוס בישראל״, עמ׳ 33, 45. 9) Buecher: Die Bevoelkerung, S. 572, 587 etc.; Geering, Ibid., t 390, 454; Nuebling, S. 241; Mehring: Lessing-Legende, S. 252