Stenographisches Protokoll der Verhandlungen des … Zionisten-Kongresses … in … · 1898-01-01 · פרוטוקול רשמי (31-29 באוגוסט, 1897) · p. Seite 82

יום א׳ לדיונים ♦ הישיבה שלאחר הצהרים 82 שמיות, זרם בלתי תרבותי ובלתי ציביליזאציוני לחלוטין, כי כזה הוא מעיקרו. הוא מביא לכלל טעות את העמים ביחס לשאלות החשובות ביותר של המין האנושי, הוא מזייף את התנועות הלאומיות הפוליטיות, הסוציאליות והדתיות ולעולם אינו מתקדם אף כמלוא צעד לתכליתו, לפתרון שאלת היהודים. הוא אינו יודע שום תחבולה להוציא את היהודים מחיי עמי אירופה, ואף אילו ידע כזאת, לא היה בו בעצם לגבי העמים הישג כה רב. לגביהם הרי שאלת היהודים אינה סוף־סוף אלא פרט, אם כי מפריע לפעמים. העיקר, שאלת היהו־־ים כשאלת הקיום הריהי רק לאותם שהיא נוגעת בהן במישרין ובאופן בלתי אמצעי — לנו עצמנו, לנו היא שאלת הגוף והנפש, במזרח ובמערב, ומן הדין שאנו נחשוב גם על פתרונה. מן הדין שזו תהיה ראש דאגתנו, להחזיר את הקידמה ליהודים המזרחיים, להחיות את אירופיותם המתה של מערביים ברם זה יתכן רק בדרך הציונות, ע״י תקומת העם היהודי כלאום מדיני. לעתים קרובות מאד שומעים את הדעה הנאמרת בתוקף מדעי, שהציונות נתעוררה אך ע״י האנטישמיות כפעולה נגדית כלפי זו. אכן אין להכחיש, שעלית התנועה הציונית חלה בזמן ובעונה אחת עם עלית האנטישמיות ומכאן קרובה המסקנה, שהציונות חיה רק בזכותה של זו. אף על פי כן אין זו אלא מסקנה מוטעית וגרועה. הן יש לזכור, שלכל תנועה סיבות וגורמים. באמצעות הראשונות היא מושכת אליה אח חלוציה, באמצעות האחרונים — את צבאותיה. אולם הציונות רשאית להכריז על עצמה בגאון, שכל אותם שעמדו ועומדים בראשה, אם שגדלו כבר מזמן ממסגרת הגורם האנטישמי, או שעמדו מלכתחילה על אי הטבעיות שבקיום העם היהודי, כלומר שמלאום געגועים על חיי תרבות לאומיים המתקדמים בדרך טבעית מבחינה זו הריהם יורשיהם של שורת אנשים ארוכד מבני מאות השבים שעברו, שמלאום אותם הגעגועים, אלא שהללו המזל שפר עליהם יותר מאשר על קודמיהם, לא משום שלהם עמדה האנטישמיות, אלא משום שלפקודתם עומד עם שהוכשר כבר על ידי הציביליזציה האירופית. מה שלא היה לקודמיהם. כל זמן שתנועת הציביליזציה, רצוני לומר: תנועת היציאה מהגיטו והכניסה למחנה אירופה, היתה עוד חלשה ביותר, לא יכול זרם ציוני לקוות להצלחה, באשר חסר לו עם שיכול לרצות בתוקף. אין לומדים את זה בגיטו — זו איבה יודעת אלא את הגעגועים בלבד. רק עם ההת¬ עוררות ההמונית לאירופיות וכשבמזרח כבמערב קם דור שיכול ללמוד מהציביליזציה של ארצות המערב ולאומיה רבי המעש לרצות, פולסה הדרך לציונות — עתה אין עוד דרך אחרת. אין זו אלא שאלה של זמן,