Stenographisches Protokoll der Verhandlungen des … Zionisten-Kongresses … in … · 1898-01-01 · פרוטוקול רשמי (31-29 באוגוסט, 1897) · p. Seite 68

יום א׳ לדיונים ♦ הישיבה שלאחר הצהרים 68 כעת ע״י המאקדוגים. וכן הריבו עדים לתהליך, שהמסחר הסיטוני מתרכז והולך בידים אלו. אמנם לאמיתו של דבר ישנם גם יהודים, שמאז תחית המדינה הבולגרית עשו להם הון, אבל מספרם כה מיצער, עד שהבולגרים גופם אינם מעיזים כמעט לטעון, שהספרדים בעלי הון המה. המעמד הסוציאלי היהודי מיוצג על ידי בעלי מלאכה שונים (סנדל¬ רים, חייטים, פחחים, זגגים, סיידים, נגרים, חרטים, כובענים, צורפים, רפדים, עושי מטריות, שעבים וכר) מספר ניכר מבין אחינו הנם סבלים ורבים מאד שייכים לסוג הקרוי "לוקיטויה" כלומר: שאין עיסוקם מסוים, חיים כפי שאומרים בלשון העם: מהאויר, מכל הבא ביד. היום מרוית "לוקיטויה" ממכירת תרנגולות, מחר ישכיר למישהו עגלה להעברת מצרכים שונים, ומחרתים ישב כל אותו היום ברחוב ויחכה למתת אלהים. ממראה עינינו ועל סמך הכתבות הידידותיות שקבלנו מערי השדה ניתן לנו לקבוע, שקיים כבר בבולגריה עוני המוני. הרוצה להווכח, ילך לבירת בולגריה, במקום שם היהודים מאכלסים שכונות מיוחדות — אוטש ודור־בונאר — בחלקי העיר התחתונים ביותר שופעי הבוץ, מרכזי המגפות שבסופיה והמוקפים כל מיני מים מעופשים, חיים בהם שמונה עשיריות של אחינו בסופיה חיי דחקות ועוני שאין לתארו, שצמרמורית ממש עוברת בגופו של העובר על פני הבתים האלה. הבתים בנויים לבנים או חמר, או אדמה כבושה והנם כה נמוכים, עד שתכופות יש לכפוף את הגב כדי להדחק לחדר. במו עינינו ראינו, שכמה מהם זחלו באסקימוסים. הכל מזוהם: הזקנים, הילדים, הדירה. בכל מקום עולה צחנה נוראה. אם בחוץ אין חור פתוח לשם בית־הכבוד, הריהו על פי רוב חלק של המטבח וקשור לקיר, שאופים שם את הלחם. רצפות החמר הבלתי מרוצפות הן בחינת ביצות ולא לעתים רחוקות מכוסות מים. האוירה מבחילה, מחניקה. מדדנו כמעט מאה דירות ומצאנו, שחללו של החדר הממוצע הוא 20—16 ממ״ר. אם נביא בחשבון, שגובה החדר עולה לעתים רחוקות על 1,8 מטר ושבחדר אחד נמצאים נפשות רבות, יהא עלינו להסיק, שלמתגוררים אין אפילו אויר מרעל במידה מספקת. בחדרים אין כמעט כל רהיטים. סביב הקירות עומדים ספסלים טורקיים (קרויים: "מינדרלוקם") ונאלצנו לאחוז את ספר רשימותינו על הברכים. כולם ישנים תמיד על הרצפה ולשם כך משתמשים בכרים המוצאים מגניזה. אין פלא, איפוא, שבמסבות כאלה נעשה הבית לקן של מידות מגונות. ברם, הננו מזדרזים להודיע, שכמעט כל תושבי אותם הבתים הנם בעליהם. אם יבוא, איפוא, מישהו שירצה להעריך בקנה מידה אירופי יאמר ודאי, שאין לדבר כלל על פרוליטריון יהודי בבולגריה. הבה נראה, איפוא, כיצד חיים האנשים הללו. ההכנסות השנתיות הן׳