Stenographisches Protokoll der Verhandlungen des … Zionisten-Kongresses … in … · 1898-01-01 · פרוטוקול רשמי (31-29 באוגוסט, 1897) · page 74

הישיבה שלאחר הצהרים הנשיא: רשות הדבור לד״ר מיבץ למסירת דין וחשבון על מצב היהודים, באוסטריה *) ד" ר אלכסנדר מ ינץ (וינה): אספה נכבדה מאד! ביתן לי התפקיד להרצות על מצב היהודים באוסטריה — תפקיד עגום כשלעצמו, משנה כאב בו לבן אוסטריה, כי הנושא שעלי לדון בו מקיף את כל צרת מולדתי. הריני עומד כאן על ,אדמה זרה, עלי להמנע, איפוא, מכל חות דעת העלולה לשמש כהאשמה נגד מולדתי. יתר על כן, אחשוך בדברים בהרצותי על המצב בזכרי את מאמר התורה: "ערות אביך לא תגלה". ברם, הדבר שלא אוכל ולא ארצה לעבור עליו בשתיקה, הריהו העול והקלון שהוטל עלינו, יהודי אוסטריה, לשאת ולסבול. השנאה לא נלאתה אף באוסטריה מהלקותנו, וזה שנים שהיא פוצע־ תנו העמק ופצע ביותר, וכן המצוקה גדלה — באשר האנטישמיות נצחה. תרועת הנצחון של האנטישמיות היא המטביעה חותמה על מצבנו, אכן מצב מולדתי. ברצוני גם להקדים ולדבר על נצחון זה, שמובנו, בלי ספק, נצחון העם על הממשלה. כולכם, מכובדי, יודעים את אותם המאורעות המצדיקים את דברי: פיזור מועצת הקהילה הוינאית בנובמבר 1895, תוצאות הבחירות החדשות בפברואר ומרץ 1896. התוצאות הבלתי מוצלחות של בהירות הלגדסטאג באוסטריה התחתית באוגוסט 1896, אי אישורו של ד״ר לואיגר, ולבסוף שלטונו הבלתי מעורער כיום. תרועת האנטישמיות היה נצחון ההמון על שלטון המדינה, אפילו על הכוח העליון של הכתר. לפי מרבית אמצעי הכוח שהשקיעו לשם דיכויו אפשר למדוד את כוחו. הוא נראה כבלתי מנוצח במלחמת הבחירות הקונסטיטוציוניות. ובזה יצוין אפיה המיוחד של מצוקת היהודים באוסטריה: מחניקים את זכותנו באורח חוקי. ברם, עתה הרשוני לשאול: במה זכותנו? המען לשאלה זו מובן מאליו. יש להבדיל בין האוירה החוקית הכללית של היהדות ככיתה דתית ) צורת הכותרת איננה במקור (המתרגם).