Stenographisches Protokoll der Verhandlungen des … Zionisten-Kongresses … in … · 1898-01-01 · פרוטוקול רשמי (31-29 באוגוסט, 1897) · p. Seite 44

יום א׳ לדיונים הישיבה שלפני הצהרים 44 אין הרומנים רוצים להכיר בחוזה הברליני ביחס אליהם, כמו שקבלו עליהן, למשל, סרביה ובולגריה, כי רומניה טוענת דוקא, שהיהודים זרים הם בארץ זו! ולפיכך צודק המיניסטר סטורדצה מנקודת השקפתו, שמדינת היהודים הוא הפתרון הנכון היחידי לשאלתהיהודים, ביהוד לגבי רומניה! העם ברובו אינו נגד היהודים, לא אנשי הכהונה הגדולים ולא הקטנים ולא האכרים (פרט ליוצאים מהכלל), רק עשרת אלפים מבני המעלה חוששים, שמא יגזלו מהם היהודים בתבונתם׳ את סחרם ותעשיתם. אף הנוער הלומד וחוגי הפקידים מתנגדים לשויון — מתוך נמוקים, שנקל לנחשם. הארמנים והצוענים המשוחררים בהמוניהם נבלעו כולם בתוך הלאום הרומני והתבוללו בו, מה שלא יקרה לעולם ליהודים. נניח, כי לכל היותר מחציתם של היהודים מבוססים היטב וקיומם בטוח — מה יהא גורל המחצית השניה, שקיומם אינו בטוח, או שהוא בסכנה ליום מחר, ואינם יודעים באמת איד להביא למשפחותיהם את לחם חוקם? ביניהם מיוצגים כל המעמדות: פועלים; סוחרים; בעלי מלאכה, ■מלומדים. בעשרות השנים האחרונות הגיעו הרבה משפחות שהתפרנסו ביושר עד לקבצנות. רבים מיושבי הכפרים גורשו מביתם וממקום וממקום מושבם. דלות מרה חדרה למקום שם אמידות היתה. כל זה נעשה בשם החוק, כפי שמסופר באגדה התלמודית, שאין הצדיקים מתים, אלא שמלאך מוציא את נשמתם בנשיקה! כן אסור ליהודי להיות רוכל, אסור לו למכור טאבאק וגפרורים, אסור לו להיות עורך דין, רוקח וקצין, או נושא משרה פומבית, כלומר: אסור ליהודי להיות שופט או פקיד צבורי, לא שוטר, אף לא פקיד מכם, לא פקיד דואר, טלגרף או טלפון, אף לא פקיד רכבת או פקיד בנק, לא מהנדס ממשלתי ולא עירוני, לא פרופיסור אף לא מורה באיזה בי״ס שבורי, ממשלתי או מקומי, לא רופא בבית חולים פומבי, לא סוחר תבואה או סוכן אניות וכר. כן, אף לא מנקה רחובות! בתי החולים הפומביים סגורים בפני החולים היהודיים (פרט למי שהמלצה בידו), בתיה״ס — בפני ילדי היהודים, אפילו בשכר (מלבד "כשיש מקום"). בבתיה״ס למלאכה ולצבא אין היהודים מתקבלים לגמרי. אין מילגה ניתנת לשום תלמיד יהודי וכר — מה יעשו, איפוא, מאות ואלפי המשפחות? מה יעשו צעירינו, אותם שגומרים את למודיהם בהצלחה מרובה, אם לא יוכלו להיות עורכי דין, אף לא מהנדסים, לא רוקחים אף לא מורים, לא פקידים אף לא קצינים? מה יהיה על יושבי הכפר הנודדים ממקום למקום, שהנם לעול על הצבור ועל עצמם?