Stenographisches Protokoll der Verhandlungen des … Zionisten-Kongresses … in … · 1898-01-01 · פרוטוקול רשמי (31-29 באוגוסט, 1897) · p. Seite 40

יום א׳ לדיונים * הישיבה שלפני הצהרים 40 .אחד, היינו להעלות את מספר הבוחרים במחוזות בחירה אחדים, וזה גרם ממילא להעלאת מספר הנבחרים לפי חוק הבחירות. הוא הציע לו, איפוא, לעשות את כל יהודי אלג׳יריה לצרפתים וסידר בנקל, שהצביעו בולם •כאיש אחד בעד משחרריהם הרפובליקאים. הערבים לא התנגדו ואפילו הסכימו לזה לחלוטין במשאל מוקדם. התעודות החתומות שמורות עדיין. הנוצרים, כלומר: הצרפתים היושבים שם, התלהבו אפילו, כי עם שקיעת הקיסרות כאילו השתחררו גם משלטון החרב השנוא של המושלים הצבאיים ומצאו בהשתתפות הרפובליקאית הבלתי צפויה של היהודים תריס בפני החזרת השלטון הקיסרי. כה הלכו הנוצרים והיהודים יד ביד במשך שנים רבות, תופעה שעלולה, לדאבוננו, להראות בכל הארצות ובכל הזמנים כמבשרו הנאמן ביותר של הריב, כי המפלגה הרפובליקאית האופזיציונית באה לבסוף אל ההגה, והיהודים הנאמנים נהו אתריה כאוילים, כעדר כבשים. אולם הנוצרים נשארו בדרך והצטרפו אל המפלגה הרדיקלית האופוזיציונית שנוצרה בינתים. עתה אל לגו לשכוח, שכל המושבות הצרפתיות מחוץ לאירופה אינן אלא מושבות פקידים, ולפקיד נמנה ונעלה רק זה שנמצא ביחסים טובים עם הממשלה, והיהודים הן היו ילדי שעשועיה של הממשלה ע״י אותם שנבחרו על ידם• הגיע, איפוא, לידי כך, שיכלו לשלוט במשרות ■וגם בצרפתים המהגרים ובילידים, והעולה לשררה בלי מידות טובות, עלול גם להשתמש בה לרעה ולהפסידה לבסוף. לכתחילה היו מהתלים ביהודים ואח״כ שנאום, הוכיחום על תאוות יבצע. הדור הצעיר הרגיש את עצמו מושפל ויפנה עורף למסחר — אם יש ברצוננו להתכבד בעיני הנוצרים, עלינו להידמות להם, והואיל והנוצ¬ רים הנם פקידים, מה עשו, איפוא, אחינו הבלתי פוליטיים?, — נצלו את השפעתם כדי להעשות לפקידים. הם יצקו שמן על המדורה, שהגדילה את שלהבת אישה, ביחוד כשהנוצרים לא יכלו לעמוד בתחרות. הערבי הנסחט ע״י הפקידים עד לפרוטה האחרונה, היה נחפז אל היהודי השולט להפליא בלשונו ואתו, למיצער, היה יכול לעמוד על המקת ולהשיג לפעמים את זכותו. עד 1890 היתד. הנהלת המדינה באלג׳יריה נתונה בידי בית הנבחרים, שהם עצמם היו זקוקים ליהודים. אולם אז בא הנציב של זמננו קאמבון, אשר שאף לשלטון יחיד. לראשונה היה עליו לסלק את הנבחרים ולהחליפם באנשיו, והללו אעפ״י שהיו שנואים עליו, תמכו בממשלה, אשר מידיה קבל קמבון את משרתו. בנשק הפוליטי לא יכול לפגוע בהם בשום פנים מבלי גלות את חרפתו וחרפת הממשלה. הוא מצא לו, איפוא, תחבולה ופתח במלחמת הדיבה השפלה ביותר, לא נגדם אלא נגד חסידיהם