Stenographisches Protokoll der Verhandlungen des … Zionisten-Kongresses … in … · 1898-01-01 · פרוטוקול רשמי (31-29 באוגוסט, 1897) · p. Seite 22

יום א׳ לדיונים הישיבה שלפני הצהרים 22 שהם זורקים, שאינן קרבן לגבם כל עיקר ומוסיפים בזה חיות לנגע היהודי המיוחד — השנוררות. לשם מטרות אידיאליות אי אפשר היה להשיג את עזרתם מעולם וכן אי אפשר יהיה להשיגה לעולם. רבים מהם עוזבים את היהדות, ואנו הרינו מאחלים להם דרך צלחה ומצטערים רק שבכל זאת מוצאם מהדם היהודי, אם כי ממשקעו. צרת היהודים מן הדין שלא תהא חסרת ענין לגבי שום אדם; לא פחות לגבי העמים הנוצריים מאשר לגבינו היהודים. הטא כבד הוא לנוון במצוקה רוחנית וגופנית עם, שאויביו הגרועים ביותר לא הכחישו את כשרונותיו. חטא הוא כלפיו וחטא כלפי המפעל התרבותי, זה שהעם היהודי רוצה ויכול להיות בו משתתף לא חסר ענין. הרי זה עלול ליהפך סכנה גדולה לעמים, אם ע״י יחס בלתי הגון ימררו נפש אנשים בעלי רצון חזק, ששעור קומתם, לטובה כלרעה, הנו למעלה מבינוני ויעשו אותם לאויבים למשטר הקיים מתוך התמרמרות. המיקרוביולוגיה מלמדתנו כי יצירים זעירים, שהנם בלתי מזיקים כל עוד הם חיים באויר החפשי, נעשים לגורמי מתלות איומים בהנטל מהם החמצן, בההפכם, כפי שהביטוי המקצועי אומר, ליצירים אנאארוביים. על הממשלות והעמים להזהר מעשות את היהודי ליציר אנאארובי! הם עלולים להענש קשה, אם גם יעשו אז את הכל לבעבור הכחד את היהודי, שנהפך למזיק באשמתם. ראינו, שצרת היהודים משועת לתיקון, למצוא את התיקון — זה יהיה התפקיד הגדול של הקונגרס. הנני מוסר כעת את הדיבור לשותפי בהרצאה, שיבצעו וישלימו את התמונה, ששורטטה על ידי בראשי קוים, ובשעת הרצאותיהם תהיו נתונים לרוב להרגשה של שמיעת "קינות" (תשואות סוערות, נלהבות). הנשיא: רשות הדבור לאדריכל אוסקאר מארמורק. אוסקאר מארמורק: אחים אהובים! יום פלא הוא היום הזה, פלא לעם, ששמונה עשרה מאות שנה לא השמיע דבר ועתה כינס לכאן נציגים מכל העולם להועץ על עצמו. אילולא נועד הקונגרס, אלא לשם שני הנאומים הללו שנתקבלו בתשואות כה רבות, ראוי היה זה להיועד. אחים אהובים! הדברים ששמענום פה לא יעלמו מדברי ימי התרבות האנושית ומדברי ימי היהדות. את ששמענו לא נוכל לעולם בחיינו לשכוח ובל נשכח. אך לא רק לנו לשמוע את זה, מהראוי שיקראו הדברים. ידעו נא כלם מה שהננו ומה שאנו רוצים לעשות. נשמע עוד הרצאות אחרי זו של הד״ר נורדאו, שיתארו לפנינו את מצב היהודים העגום. אולם סבורני, שאביע את דעת כלם, אם אציע, ששתי ההרצאות שנשמעו עד כה ידפסו במיוחד. טרם נתקדם בדיוננו נמלא חובה נכבדה