Stenographisches Protokoll der Verhandlungen des … Zionisten-Kongresses … in … · 1898-01-01 · פרוטוקול רשמי (31-29 באוגוסט, 1897) · p. Seite 20

יום א׳ לדיונים ♦ הישיבה שלפני הצהרים 20 אף לנצרות על השפלתם, על חוסר כנותם, על השנאה שכפתה עליהם את השקר. הריני מזועזע מפני התפתחותו העתידה של דור האנוסים החדשים הזה, שאין לו כל סעד מוסרי באיזו מסורת שהיא, שנפשם מורעלה בשנאה לדמם ובשרם שלהם כלשל אחרים, שכבוד עצמם מעורער ע״י ההכרה המתמידה של שקר יסודי. אחרים מקוים לתשועה מהציונות, שאינה בשבילם קיום הבטחה אגדתית של כתבי הקדש, אלא הדרך לקיום, שבו ימצא לבסוף היהודי את תנאי החיים הפשוטים והראשוניים ביותר, המובנים מאליהם לכל מי שאינו יהודי בשני חלקי תבל: יסוד חברתי בטוח, חברה שתדרוש טובתם מרצון, האפשרות להביא לשימוש את כל כחותיו האורגניים לשם התפתחות מהותו האמתית, תחת השימוש בהם לרעה לשם דיכויה של זו, זיופה, או התחפשות הורסת לבסוף. ישנם עוד אחרים המתקוממים נגד שקר האנוסות, אך הללו דבוקים מדי במולדתם למען לא לראות את הויתור, שהציונות מכילה במסקנתה האחרונה, כקשה מדי ואכזרי. הללו מתנפלים לזרועות המהפכה הפראית ביותר ובלבם תקות סתר מפוקפקת, כי אחרי שכל הקיים יהרס ויבנה עולם חדש, אז לא תהיה אולי שנאת ישראל אחד מאותם הערכים שימליטום מתוך עיי החרבות של המשטר הישן למען העבירם אל החדש. זהו מראה ישראל בשלהי המאה התשע עשרה. במלה אחת: היהודים ברובם אינם אלא גזע קבצנים מנודה, שקדן ומוכשר יותר מהאדם הבינוני באירופה, מכל שכן מהאסיתים והאפריקאים העצלים. הרי היהודי נידון לעוני פרוליטרי קיצוני על שום שלא ניתן לו להשתמש באופן חפשי בכחותיו. תפוס רעב להשכלה שאין להשקיטו, אחוז בולמוס השכלה קדחתני, הוא רואה את עצמו נהדף מאותם המקומות שהדעת נקנית שמה, טאנטאלוס אמתי של ההשכלה בזמננו הבלתי אגדתי. מחונן בכוח המראה עצום, אותו כוח החוזר ומעלהו תמיד מתוך יון המצולה שמשקיעים אותו בו ומבקשים לקברו, הוא מנפץ את גלגלתו אל מכסה הקרח העבה של שנאה ובוז הנטוי מעל לראשו. הריהו בריח חברתית מאין כמותה, הריהו בדיה כה חברתית, עד שאפילו אמונתו רואה למצוה ולחן בעיני האלהים לאכול בשלשה ולהתפלל בצבור של עשרה. הוא הורחק מהחברה הנורמלית של בני הארץ ונידון לבדידות טרגית. מאשימים אותו בקפיצה בראש, והרי הוא שואף ליתרון רק משום שמונעים ממנו את השויון. מוכיחים אותו על אודות הרגשת השיתוף עם כל יהודי תבל — והרי אסונו הוא, שעם מלת האהבה הראשונה של האמנציפציה עקר מלבו את כל הסולידאריות היהודית ללא שריד, כדי לפנות מקום לשלטון היחיד של האהבה לבני ארצו. המום מבדד האשמות האנטי־