Stenographisches Protokoll der Verhandlungen des … Zionisten-Kongresses … in … · 1898-01-01 · פרוטוקול רשמי (31-29 באוגוסט, 1897) · p. Seite 17

17 נורדאו לחדיר עצמו מכל זרם רוחני, אף מכל תעיה רוחנית בת זמנה, ולכן מוצאים־ גם באנגליה אנטישמיות במקרים בודדים, אולם אין מובנח אלא חיקוי■ האפנה היבשתית, שהפתאים מתלבשים בה מתוך טרזנות שבגנדרנות כבתידוש האחרון שהובא מהנכר, כמשהו שיש בו להתהדר. בכלל תמצאו כי הרצאת מר דה־ הא ז העשירה כ״כ בעובדות ובמספרים על מצב היהודים באנגליה, היא המנחמת ביותר מכל אותן שתנתנה לפניכם. האמנציפציה שינתה את טבעו של היהודי לחלוטין ועשתה אותו לבריה. אחדת. היהודי חסר הזכויות, זה שמלפני תקופת האמנציפציה, היה זר בין העמים, אלא לא חשב אף רגע להתקומם נגד היחס הזה, הוא הרגיש את עצמו כבן עם של גזע מיוחד מכל וכל, שאין בו שום דבר משותף• עם יתר תושבי הארץ; הוא לא אהב את הטלאי הצהוב היהודי, שהיה. מצווה לשאתו על מעילו, כי היה בזה משום הזמנת השלטון את ההמון למעשי פראות ומשום הצדקת המעשה למפרע מטעם הרשות, אך הוא עצמו הבליט מרצונו את מהותו המיוחדת הרבה יותר מאשר הכתם הצהוב יכול היה לעשות זאת. בכל אשר השלטונות לא סגרו עליו בחומות הגיטו, שם התקין לו בעצמו גיטו. הוא רצה לדור בכפיפה אחת עם אנשי שלומו ולבוא במגע עם תושבי הארץ הנוצריים רק בעניני המסחר. מהמלה "גיטר׳ עולות כיום בנות קול של קלון ושפלות, אך חוקר נפש העמים וכותב. תולדות המידות מכיר כי בגיטו, תהי בו כוונת העמים מה שתהי, יהודי העבר לא ראוהו כראות בית כלא, אלא כמקום מקלט. הדברים יהיו מכוונים לאמת ההיסטורית, אם נאמר שרק הגיטו נתן ליהודים את היכולת להתגבר על הרדיפות הנוראות של ימי־הבינים. בגיטו מצא היהודי את עולמו שלו, זה היה לו המקלט הבטוח ששימש לו כערך רוחני ומוסרי, כאן היו החברים, שבעיניהם רצו ואף יכלו להתכבד, כאן היתה קיימת דעת הקהל" שתחילתה היתה המטרה של רדיפות הכבוד, שזלזולה או התמרמרותה היה: העונש על מעשה בלתי הגון. כאן היו מכובדות כל התכונות היהודיות המיוחדות וע״י התפתחותן המיוחדת ניתן לזכות להערצה, שהיא הדרבן החד של נפש האדם. מה איכפת לו, שמחוץ לגיטו בזים לזה, שמשבחים בתוך הגיטו? מה איכפת לו דעת העומדים בחוץ, הרי סו״ם אין זו אלא דעת אויבים נבערים. הם שאפו למצוא חן בעיני האחים, ומציאת החן בעיני האחים היה תוכן חיים חשוב. כה חיו להם יהודי הגיטו מבחינה רוחנית חיים גמורים. מצבם החיצוני היה בלתי בטח/ לעתים קרובות אף מסוכן מאד, אך מבפנים הגיעו לפיתוח עצמותם לכל צדדיה ולא היה בהם מאום מהקטוע. הם היו אנשים הרמוניים שלא חסר להם כלום מיסודות הקיום הנורמלי של אדם חברתי. הם אף הרגישו ברחשי נפשם את כל ערכו של הגיטו למען חייהם הפנימיים ודאגתם האחת היתה רק;