Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1930-01-01 · XXI. (1930) · page 369

m תתקנה שלא יחושו על ההרמות שניתנו על ספרים ישנים. א־כ יהיו כיי תורת te*K ואיש נידו. ולקתה מדה־ד: ועוד על הטעם שנתנו משום שהוצאתן מרובה בר ולא שכיח מי שיש סיפק בידם להדפיסם ט־ ענ״ל. אנא אמינא דאיפבא טסתברא רעל הדפסת השים יותר מהראוי שלא ליתן הרם שלא להדפיסן. בי על מלתא דלא שכיח מצינן בכל מקום דאמרינן שלא גזרו בהו רבנן. דהא אין לחוש שידפיסן אחר ויסיג נבול ראשוני׳: כיון שאין למצוא אחד מאלף שהיה ביטלתו להדפיסן. משא־כ ספרים ישנים שאין צריכים הוצא־ הרבה. ראוי לנעול דלת מפני מסיני גבול. כי הרכה שכיחים ומצויים להדפיסן שנית ויסיגו נבול ראשונים. איב ביק דהכל מודים רעל ספרים ישנים נעשה התקנה הניל שלא יחושו להדם ולא יבקשו הסכמה בחרם שלא להדפיסין(!). כ״ש וק־ו הוא שהתקנה חל נמי על הש*ם ודומיהן שצריכים הוצאה גדולה במאד ואין להוש כ־ב להסגת נבול פשיטא נכלל בכלל התקנה הנ״ל: ועל יתר הדברים הנאמרים בכתב הנ־ל אלי. כבר ימצא החכם תשובתו בכלל דברי הנ־ל. נלאתי להאריך יותר לרב טרדתי ונם הכתיבה קשה עלי למאד מפני חולשת נופי ל־ע. וגם שלא להטריח את הצדיק יותר מדאי. ואחת שאלתי ואותה אבקש מאת ש׳ב הגאון נר״ו שישתדל עכ*פ בכל כהו להסיר החרם של רבני פולין שנתנו על מי שאינו מוחה מללמוד בהש־ס שנדפסו בבר מולצבאך. ועל השים הדל שיהיו מותרים ללמוד מתוכם ולהחזיקם כשארי ספרי קודש. וגם להוציא את ר׳ זלמן מהחרם על שהדפיס אותו ש־ס שנגמרו ונתפזרו בבל תפוצות ישראל. כי אותו אני מבקש. ועל מה שבדעתו של ר׳ זלמן ומסייעיו לחזור ולדפום הש״ם שנית בזולצבאך. על זה יצייתו דין ישראל בזבליא במקום הממוצע לשני צדדים ויקיב הדין את ההר ביניהם והן אמת שצד של ר זלמן באו אלי ואמרו לכשיבא למדת הדין שאני אהיה בורר שלהם. אמרתי להם אף אם יתנו לי כל הון דעלמא לא אמלא מבוקשם בזה. כדי להוציא את עצמי מהחשד שלא יאמרו לכבוד עצמי אני דורש!להנאתי. אבל אם רצונו בכך יודיעני רו׳ פאמע־ל דרכיו עם יש למצוא פשר דברי יגלה לי דעתו הרמה באיזה ענין שיש למצוא דרך השוה לשני צדדים. אז אעשה כל יכולתי לעשות כל מה שיהי׳ בידי לעשות ואודיע לש״ב הגאון גרו את כל ונוכחת. כי כוונתי לשם שמים לתווך השלום ושלא יהי׳ דברי חכמים סיחה בפי הבריות ושלא יתחלל שמו הגדול ב*ד. ותורתו הקדושה ביני עמא דארעא. ודי בזה. ובזה אשים פקידתי שלו׳ מאדון העולם. הלא ב״ד ש׳ב ואהוט נצח: לעולם לא יזוז ולא יזה. הדורש ומבקש שלימתו (!) וטובתו בל הימים לרבות. הזקן ולק״ח יושע העשיל לבוב חונה בק׳ק שוואבך וכל מדינות וגלילות אנשבאך יע־־א: העתק מנוף הכתב שכתב ארמ״ו הרב הגאון הנחל המפורסם מודיר״ר העשיל אביר והמדינה נר*ו וחתום בחתימת ידו ממש לראי׳ באנו על החתום יו׳ הנ־ל פד. שוואבאך: נא׳ הק׳ משה היים ב׳ה קפמן בער מטריבטש ולע׳ע ש־ץ ונאמן דק*ק שוואבך ■הק׳ יעקב יוסח בר משה דל שמש פה שוואבך