Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1930-01-01 · XXI. (1930) · page 275

269 מבן שמונה עשר עד בן ארבעים שנה, ובלבד שיה" כשר ונאמן ונם אמיד קצת ויקצבו לו דמי שבירות כראר. — ט‘* להחזיק ולקיים המצות האלה ותשמישיהן התחייבו אנשי החברה שכל אחד מהם יתן תוך משך זמן השטר הזה בל*נ כל רביעית שנה סך שנים עשר באמצען. מביית המעות יהי־ ע״י שמש החברה מרביעית לרביעית שנה. וארבעה פרקים בשנה שינבח בהן המעות יהיו ר״ח כסלו וריח אדר ראשון וריח פיון ור׳ח אלול. והיוצאים מן החברה אחר משך השטר הזה דהיינו בריח תקפיח לפיק צריכים לשלם עוד מה שמניע לחודש אלול תקפיז. אכן מי שירצה לצאת בתוך זמן השטר הזה צריך לשלם הכל כשאר אנשי חברה עד ריה תקפיח לפיק. והגבאים ישגיחו ויאיימו על השמש שלא יתרשל מלתבוע המעות בזמנו מאת בני החברה שלא ישאר חוב בלל מזמן פרעון לזמן פרעון. וביותר צריך לזרז שלא יתרשלו הגבאים לחשוב עם השמש ולגבות ממנו המעות בארבעה פרקים הניל, ועל כל פנים לא יניחו המעות בידו יותר מרביעית שנה. — יו״ד♦ בריח פיון של כל שנה ושנה יציעו הגבאים החשבון משנה שלמה שעבר לפני שני זקנים דהיינו הראשונים מבני חברה, וראשון ראשון קודם, ועוד שלשה משאר בני חברה עים נורל, והזקנים יחתמו בחתימת ידיהן תוך פנקס החברה שמצאו החשבון צדק ואח׳ב ישאו ויתנו ביניהם שבעת האנשים האלה מצרכי חיק ויעיינו אם יש לחזק בדק או לתקן שום דבר לתועלת החברה, וישימו לבם על עניני שיק פ׳ שלח לך הסמוך. ובשנה השלישית ישאו ויתנו מצרכי הסעודה דקבעו בל סך ההוצאות על יום הסעודה ע״פ רוב הדעות. כי לא בחפוון יצאו ויבואו הגבאים לפניהם בכל וועד כזה משנה לשנה איזה דברי אכילה ושתי׳ ויוציאו לוה מקופת החברה עד שלשה זהובים. י"א< אם זדו יעדר אחד מאנשי החיק או אשת אחד מאנשי החברה בחיי בעלה מחוייבים מחצית בני החברה שיובדרו ע*פ נורל ועמם הגבאי הראשון ללכת מיד אחר הקבורה לבית הנעדר וללמוד שם שיעור א׳ שיאמר עליו קדיש דרבנן בעבור הנעדר וביום השני ילמדו שם הגבאי השני עם מחצית האחר מאנשי החברה לאחר יציאה מבהב״ג בערב וכן חתר חלילה עד אחר השבעה. והגבאים יודיעו ע״י השמש לבל אחד מאנשי החברה מי ומי ההולכים יום ביומו. והעובר ישלם בכל יום שלא בא בו שני באטצען קנם לקופת החברה עם מעות הקבועים בזמן פרעון הסמוך, — נם יהי* להנעדר או להנעדרת הזכות בקדישים על הלמוד בבהכ״ני בין שיהי׳ להם בן או אחד שאומר קדיש בעבורם שאין הפרש כלל בי״א חדשים ויאהרצייט הראשון בין בן לאיש אחר דגמנה לומר קדיש בעבור הנעדר. ואף אם יארע ח׳־ו שיהיו שני נעדרים ואחד הניח בן ולשני נמנה ממנו או מיורשיו איש אחר לומר קדיש, מ״מ אין לבן האחד שום קדימה רק שניהם שוים לנמרי. אך אם הנעדר או הנעדרת חייבים להחברה והיורשים אינם רוצים לשלם החוב, אז אין להם זכות בקדישים כלל. תאת לדעת שהזביות האלה שיש לאשת א־ מאנשי חברה, הם רק בחיי בעלה אבל לנעדרת אחד מות בעלה אין לה שום זכות. אך יהי׳ לה הזכות בקדישים