Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1929-01-01 · XXi (1929) · page 67

27 דבריו היקרים בלי ספק. וזכור נא ידידי כי נושים רבים עלי, ונם אתה בתוכם, על אודות חבורי ערך מלין, ועוד מאמר זולתו אשר הבטחתי מכבר. ואיככד. אוכל להעמיס עוד עלי כעת עבודה חדשה וכבדה מלענה? ולכן לא אפונה כי תאמר סלחתי ותרצני. עוד המליטה עטך היקר, כי שם במקומך נמצאו "אנשי מלחמה" ננדי אשר באמת לא ידעתי מהם עד כה. ואם מתנגד אנכי אל דרכיהם ודבריהם אודות מהלך עם ישראל בזמן העבר ובזמן העתיד. איך היה ואיך ראוי להיות לא נלחמתי מעולם ננד תכונות נפשם ולא ננד כבודם — אך נם זה מחסרוני דור זה כי לא יבדילו ולא יגבילו כל דבר לפי מקומו וענינו. כל מתננד לאשר בחת, לוחם יקראוהו וכמו ננד לוחם בשער, יקדשו עליו מלחמה ויעלו עליו בקרחטות, עד יעבור זעמם וינחמו על זעקתם בקול רם ולא בנחת- והנה היה נמצא אצלי בימי נעורי כעין מנלת יוחסין ממשפחת רסאפורט אך נאבדה ממני אחר כן ולא נתקשיתי על זה כי לפי זכרוני היו בה כמה דברי גוזמא נם שגיאות ברשימות זמני איזה גדולים כעין הנמצאות בס׳ ש״ק. והנני ידיד ומכבד כערכו הרם דר׳ש באהבה,