Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1928-01-01 · XIX. (1928) · page 27

בולם' אנשים אנשי שם יצ*ו בידעת כולם כאהד ענו ואמרו בהסכמה מנויי וגמורה לאשר ולקיים את כל תוקף האגרת הזאת בלי מחסור דבר כי כן יבורך נכר׳"" ךאשית דבר יראת ד׳ תוסיף ימים. נדר נדול נדרו לאלקי ישראל וממנו לא יזוע ימי היותם על האדמה בל איש ואיש מחחבורא נתן יתן מדי חודש בחדשו ששה (1פשי• לבנים והגבאים ינבו המעות בכל ר׳ח לצדקה דהחבורא לקנות הקרשים לצורך הארק. והמה יעשו ויתקנו ארונו של מת כסדרן לאות ולזכרון, ואבינו אב ופטרק ישבות מעלינו אף וחרון, ואילם בשיר ירון... למען ירבו ימיכם הדבקים ביי׳ חיים כולכם, כי חולך אדם אל בית עולמו וסבבו הסופדים מחויב הנבאי הוא המאסף תיכף לאסף את כל בני החבור׳ לעשות ארון ולבחור לו מקום קבורה הראוי לאיש איש לפי רוב חכמתו ותורתו לחצוב לו קבר ולא יועיל שום תואנה וטענת אונסא חלישת הנוף למאן דהוא מבני החבורה לבלתו ללכת מיד בקראו השמש כ׳א חייב לשכור אחד המתעסק במקומו דוקא, או בני החבור׳ יצ״ו כשירצו להתעסק תחתיו בראותם אנוס הוא יתן להצדקה שני גדולים(2 לבנים, אמנם אל ישיאו זדון לבו להוציא את עצמו מן הכלל. המצוד. הבאה לידם אל יחמיצו אותה שהחזיקו במצות חסד של אמת כאשר היה מלפנים, לבלתי הסג גבול עולם אשר גבלו ראשונים, ומחה יי׳ דמעה מעל בל פנים. בעד אחוזת קבר וקדשי הארון הי׳ זה שכרם נקוב וקצוב לצדקה מחציתו בעד הקרשים, ומחציתו בעד מקום קדוש׳ הקבורה, דהיינו הנפל עד בן חודש לא יתן מאומה, ומבן חדש עד בן ארבעה שנים הרי י זה יותן שמונה גדולים לבנים, ובן ארבע עד בן שמנה יתן שנים עשר גדולים לבנים. ובן שמנה עד בן שלש עשרה שנים יתן ששה עשר נדולים לבנים. ומבן שלש עשרה עד כי יחי־ אלף שנים פעמים הרי זה יותן עשרים גדולים לבנים, עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע. ואשח שוד, לאיש לכל עונשים שבתורה, כי יבא לנו צדק מורה ובלע המות לנצח כשורה.. ך!דוצה לפרוש אל יפרוש להוציא את" עצמו מן הכלל החבורא קדישא יצ׳יו לעולם ולא כל הרוצה ליטול את השם ולמנו׳ לתוך המנויי׳ של החבורא יציו אינם רשאים לקבלו ב־א מדעת ורצון כל בני החבר כולם כאחד יענו ויאמרו לקבלו ואפילו אחד מן החבור׳ כקטן כגדול תשמעון, יכול למחות כשהוא נותן טעם לשבה החבורא או טעם לפגם את האיש ההוא, והוא לא אויב ולא מבקש רעתו, ישמעו לו, ובלבד שיכוון לבו לשמים ויחיינו מיומים.. אמנם אחד• מן החבורא שימות וקם בנו תחתיו לו משפט הגאולה וירושה לאחד מבניו ההולך תמים לבוא לתוך החבורא, מבלי לקחת ממנו מאומה־ מעות הקדמה, ולא יתמנה להיות נבאי תוך שנתיים יהיה מי שיחי׳, ביום השלישי יקימי׳ ונחיה. 'ך Zunz, Zur Geschichte und ,albus לבנים« ל2ך »Pfennig פעןיט (* Literatur, S. 548 u. 564. ך׳ Zunz, ibid. S. 569. — grossi ,gros ,מל* ן;ךןל Grosehen □גדולי (*