Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1927-01-01 · XVIII. (1927) · page 231

192 ושנים במשפחה וה מזה שואלים לפרקים• איכה נאבדו מתוך הקד.?, וה* למרמס דפים מפוזרים ברחובות ובשווקים ן לא קם עוד רוח באיש יחד עניים בינונים אלופים. טלם נרדפו במתרבות שלופים. לא פנו אל רהבים ושטי כספים. איש ואשה בנים ובנות נשאו על כתפם: מקוד, ישו>* מושיע בעת צרה. איש מישר** לא נפקד ולא נעדרה. הס הרעה על הצאן שה ישר** פזורה. שפך חמת המציק והדין על העצים והאבנים ואבני יקרה ז. נשים עוברות ומקשות לילד צורחת מר ויללה כל היום ובל הלילה. נפלה נא ביד ה׳ וביד אדם אל נפולה. וברוב רחמיו וחסדיו לא נזוק איש ואשד. בחוד ובתולה. גדול וקטן נער וזקן לא שבורה ולא נפולה: סעודת שבת היה עפר ואפר לחמינו. לסם משנה ושברון לבנו. בדמעות שליש כוס התרעלה שתינו. על חילול שבת קודש אשר גרמו עונינו: עולת שבת חבחים. רוחות נשברות ולבות נאנחים. בל איברינו מהפרקים ונפרבים. בראותינו כל יגיענו ומחמד עינינו ברחובות מתוחים• וטנבסינו רטושים ומוחים: פדות שלח לעמו להציל יתר הפליטה. בי חמל על הצאן נוחה וירודה מטה מטה. נכמרו רחמי השרים עלינו חסד הפה. להשמר מאבני נגף ומצור מכשול רגלינו■ לא תמוטהז צדיק הוא ה׳ ומשפטיו ישרים. הנוהג חסדו בכל דור ודודים. הנה לא ינום ולא יישן כבליל שמורים. למגן ולמחסה על יתר הפלטת הנשארים. קרבן אשד, אחת חולה. עלה עשן באפה ופגעה בה ההבערה. ונער.אחד מבולבל בדעה לא ישרה. נמצאו נתחי איברי עולה ומובלים לקבורה. נפשותם בצרור החיים עם שאר צדיקים צרורה: רון שיד ושבח והודיה לנורא עלילה. מזג הדינים בחסדים בלולה. אחרי רבים להטות חסד בידו הגבורה והגדולה. גדולים מעשה ד דרושים לכל חפציהם ומי שדעתו צלולה: שדי שמור שאריתנו ויקבץ נדחנו. תשוב תרחמנו. ונבנה ערי ישר** הנהרסות בעוונינו: תשוב תקום תפארתינו. ותחדש בימי נעודנו. ובא לציון גואלינו אמן סלה: 411. Aus dem über Attest. III des J. 6. A. בחמישי כשבת שטנה עשר יום לחודש **ול תיו קוף דלית לפיק איזט פאלגנדר פסק מה**וםי׳ רבני ביד דמ*ש נרו בצירוף שארי לומדי תורה מהקציני קהל יצץ קאנפערמירט אוני צו אינגראדרן בפוהלין ווארדן ודל.