Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1927-01-01 · XVIII. (1927) · page 33

30 No. XIII עיר שהאלופי׳ ג׳ץ דקהלתנו דהא שתא באו?1פנינו ושנים ששאלו בהונן 'בנדון שה־ה הריר ישראל במו־ה וואלף ז״ל שהוא חד מתושבי קהלתינו ויושב בקביעת בברין והוא הקדיש ונדר לצדקה דקהלתינו נוסף על הפרוכת המבואר מע״לדז נם את הכפרת ומלבוש א״י לפית, שקורץ בל״א מענטלא, ונם מכסה להשולחן שנעשי• מאותן מלבושי־ שהיו מוכני׳ ומזומנ־ להלביש בהן בתו הבלה ולא זבה להכניסה לחופה ולהיות לה לזכרץ טוב בהיותן משמשין בקדש בשבתו־ דר׳ט, וכאשר הראו לפנינו האלופי׳ ניץ דקהלתינו בכתב יושר דברי אמת ובחיי של הר־־י הנ״ל. והנה היום נודע להם שהר״י הנ״ל השכין את הפרוכת ומלבוש לם־־ת והמכסה הנ״ל ביד אחר על סך מה, והנה לא נטן הדבר עשו׳ כן בדבר המוקדש לצדקה לעשותו כחולין, ומי יודע מתי יופדה אותו המשכנות מיד אחרת, ולבן שלחנו מפה את ד,שרנ דקהלתינו אל הריי הנ״ל לברן שמוטל בעת הזאת על ערש דוי ולשאול לאמתו למה עשה כן למעול ח״ו בדבר ההקדש ואמירה לנבוה במסירה להדיוט דמי, אמנם ר״י השיב לשואלי דבר ואעתיק דברי׳ ככתבן וכהווייתן בזה״ל: להיות ואת למשמרת לדורי דור בדבר הבגדי קדש שהן כפרת ופרכת ומלבוש לפית ומכסה להשולחן אשר מבואר בשטר מיוחד שייחדתי׳ ומסרתי׳ לאלופי׳ נ״ץ דקהלתינו קיק רוימטיץ זה שבוער שתים שעברו, והנה בגדי קדש אלו מוקדשי׳ המה לבל דבר שבקדושה לתוך קהלתינו הייו תיכף ומיד לאחר שנגמרו מלאכת במלאכת הקדש רק את זאת הנחתי ושיירתי לעצמי שכל ימי חיי יהי׳ הבגדי קדש ,הניל תיי עד שיבא עת להשתמשן בקדש ואטריח איע במצר למסרן ליד השמש ולקבלן ממנו ולגנזן אחר שמושן כל צרכן. ובאשר שכעת הזאת אני מוטל על ערש ■וזי והייחי מוברח להשכין להכפורת ומלבוש לסית ומכסה דיניל על סך מה מחמת דוחקי לטי שעה הצרכה. לכן בכדי שלא אהי׳ היו בכלל עובר על מוצא שפתיך תשמוד וביט שנאמר השמר פן ובו׳ ושלא אהי׳ נלכד חיו במצודת נדרים, אשר נדרתי אקיימה ועדיין אני מחויב ועומד לפדות המשכנות הניל בעודנו חי, עכים משעובר׳ בשעבוד נמוד 'ומוחלט אותן שני מקומ־ בבהיב השייב׳ לי י א׳ בעזיא וא׳ בעיג הידוע בסימני ובמצרי׳ במבואר בפנקס הצדקה. ואם ח״ו לא אזכה לפדותן אותן המשכנות אזי ניתן רשות להאלופי׳ נץ דקהלתינו למכור אותן שני מקומי בבה״כ הדל לכל מי שירצו ולעשות בדין כאדם שהוא עושה בשלו ובדמי מכירתם יפדו המשכנות הדל רקחו תחת ידם ולא ימחא בהם שום אדם הן קרוב או רחוק ובכדי שלא יוכרחו ח־והנ״צ דמתא לפדות המשכנו׳ שלהם מקופת הצדקה ואני אהי׳ אז ח׳ו כמעול בהקדש מתל עוני מנשוא ומתחרט אני משלעבר מה שעשןת להשתמש ולהחליף קדש בחול והי׳ ע־ם ההכרח ואונם נתל, והריני מקבל עלי אם אזכה לקום ממטתי ואהי׳ בהשיג יד הנודר מוצא שפתי לא אחלל ואפדה המשכנ׳ הדל במ־מ ואמסרם לצדקה יפה יפה זאז ממילא המקומ׳ הדל יחזרו ויקומו ברשותי לכ״ד אבל עד אשר לא זכיתי לפדות המקומי הללו משועבדי׳ לצדקה כדל ולא יועיל שום ערעור וטוען כנגד Weiss, Rabbiner in Pohrlitz, deren Sohn: Dr. David Weiss. Die Tochter dea David: Olga, marit. Dr. Julius Wolff, deren Sohn Kurt. 4 Hanoi, marit. Alois Witrofsky, deren Sohn: Otto. Kommerzialrat. 5 Jetti, verehel. Katseber, Vrgl. auch Raussnitzer Almosencassiere Jahr 1773.