Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1926-01-01 · XVII. (1926) · page 14

1Ö (אם נשאת לחוץ) נד(נם כאן ב״ש מודים) ה (אף ב״ש מודים) וד (אף ב־ש מודים) יו כתובו׳ חא2ט נזיר הא2 נדה דג (לשון "כל עמא מודי• נמצא בירוש׳ ביצה בד הגינה בג) ולשון *ושוים• מצינו מתני׳ שבת אחט ביצה אב באב שקלים בג3 טהרות יד (הכה שוים) בבלי שבת ח: קכג. פסחים צב: ביצה בז טי,: (בירוש׳ •מודים") יזז: שקלים מ נח־. לו. טהרות יד ירושלמי שבת אט ביצה או2 ולהראות דאע״ם שיש מחלוקת בן ב״ש לב־ה מ״מ לא הלקו מהיפוך להיפוך מצאנו זה הלשון: וקרובין דברי ז>ו להיות כדברי»1ו (וכתבו התום׳ הגיג׳ נ: והביאם הת״יט שביעית אח) דהאי וקרובים .. היינו לפרש דברי ב״ש הואיל ואיינן מפורשים כדברי ב*ה — אבל נילעד דרק במקום זה יש לפרש כן מתני׳ כלאים בו שביעית אא בבלי מ״ק נ: (= מתני׳ דשביעית) ציצית •*י והא לך המקומות אשר חזרו ב*ה להורות כדב־ש; לפי שראו שדבריהם אמת לא עמדו על דעתם אלא היו נוחים יעלובים — ורק ביה חזרו מדבריהם אבל ב״ש לא מצינו ■דהזרר (אע״ג דמצינו דמודו כדלעי׳). ולולי דמסתפינא הייתי נותן טעם לדבר נפלא כזו דהא קשה לומר רכל תלמידי שמאי היו עומדין בדעתן וקפדנים ורנזנים. אבל מצינו ביבמות יד. לשון הגמרא •דב״ש מחודדין מפי* ולכן הם דחו בידים כל ראייות שהביאו ב״ה לדבריהם ואדרבה טענותיהם של ב״ש היו הזקים ונאמנים כל כך עד שחזרו ב״ה להורות כב״ש ובאלו מקומות חזרו ב־ה להורות כדברי ב־ש ניטין דה כלים טג אהלות הגד עדיות איניגיד יבמות טובג פתני' עדיות או תום׳ הניג׳ בז (משנה אחרונה לאחר שחזרו) יבמות קט!: קיז. פסחים פח.ז בבלי ביב יג. ערכין בז ניטין מא.: ירושלפי כתובות דח ניטין דה יבמות מוג ג .x ובהרבה מקומות מצינו שהתנאים והאמוראים המפרשים פלונתייהו דביש וב־ה היה ברצונם למעט המחלוקת בכל מקום שאפשר ואמרו ־לא נחלהו ב*ש וב״ה - במה גחלקף ונם ’אני אכריע ונם 'יבלני לעשות רב־ש ורב־ה כאהד". וראינו בעינינו השאיפה להשוות המחלוקת ולעשות פשרה בין החולקים למצא דרך סלולה בין ב׳ הרים הגדולים. וידועים דברי בן עזאי לר״ע על החלוקים אנו מצטערין אלא שבאת לחלק עלינו את השוים (מתני׳ ב״ב פ״ט מ״י)