Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1924-01-01 · XVI. (1924) · page 23

מ־ב) (ע• ו״ז) אט׳ ר׳ מפיס כל המוכיח חבירו ולא קיבל עתיד לקבל עליו את הדין מעשה בהגרם בן לוי1) שמצא אחד הולך בדרך שאינה נכונה אט׳ לו בני מה לך לילך אצל נהנם הלא כת׳ ואף הסיתך מפי צר2) אט׳ לו קשט עצמך תחלה אחר כך תקשט אחרים 3) אתה התחלת לדרוש בדבר שאינו מתקיים לא הספיק לדבר עד שמת יצתה בת קול ואמרה עד כאן פפיס אין בזמן הזה מי שיכול להתוכח ן מ*נ) (ע* רי״ד) אס׳ ר ברכיה בשם ר׳ לוי למה נקרא שמה תורה שהיא מאירה והלא האור נברא קודם לה שני וירא אלהיט את האור כי טוב4) ומה הפרש בן אלא התורה ללב והאור.מאיר לנוף הולכך לך לדרך אחרת אור מבחוץ אור מבפנים שמבחוץ מלאכים משמרין אותו ושבפנים אינו צריך שמור שהקב״ה משמרו ומה הוא משמש חמה ולבנה כוכבים ומזלות ושמבחוץ מה הוא משמש עשבים ודשאים וטללים ורוחות וכל כך למה שאין הקב״ה רוצה במפלתן שלרשעים5) שג¬ בי לא אחפץ במת המת כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה6 *) מותיביה ר׳ פפים אור שנבוא אינו פוחת ולא מוסיף אבל אור שבפנים תמיד הוא מוסיף שג׳ קול גדול ולא יסףז) כלוט׳ לא יפסיק: 24) רבי. מ־ד) (ע, קם־א) ר׳ אום׳ ומבשרי אחזה אלוה8 *) לא עלת קרוטקיא ולא אפיק לן מינה אגרתא*) הא דאמרינן טוב לנכר כי ישא עול בנעוריו10) או ואמרי רוב תבואות בכוח שור") שמאי אומי מבשרי אחזה אלוה שחיטה כשרה שנצטוינו בה על ידי משה: 25) שמאי. מיה) (ע׳ דם) עלה שמאי לבית דין הנדול לשאול להן ולוט׳ מה ראיתם על מולד לבנה אמרו כיון שחרב בית המקדש אין אנו עושין אלא על החשבון אנו *) נזכר ביומא פ' נ' משנה י״א. *) איוב ל״ו ט״ד י) ב״מק״זע״ב. 4) בראשיח א׳ ר. *) מנילה י* ע״ב וא״ר יוחנן וכוי לפי שאין הקב״ה שמח במפלתן של רשעים. •) יחזקאל ל״נ י״א בשינויים. ’) רברימה׳י״ט. •) איוב י״ט כ״ו.;•) המאמר הזה אינו מובן. גם המפרש בעצמו מורה שלא הבינו ואלו הם דבריו "מעני לא עלת קרט' לא אחתמל הדה אלכלמה .ולא אערף מענאהא ®ך' מעני אלכלאם אן מן נאשב אלעלם ואלדרם פיה ערף וגור אלאלאה". *״) איכה ג‘ כ״ז. ") סמוק הוא במשלי י״ר ד. ועיץ רש״י שבת קיייח ע״ב דייה ולשורי שדי־