Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1924-01-01 · XVI. (1924) · page 11

אומות העול* * החשיבו לבן שלישראל מללמוד תורה שר בטחו׳ בייי עדי עד כי ניד, ייי צור עולמים1). כשתבטחו בו הוא יציל אתכם מן העמים: ז) (ע׳ רל״ז) לעולם אל ילך אדם יחידי2) מעשה בהלל הזקן שעבר יחידי מצאתו לילית ואמרה לו הלל אט׳ לה מה תאמרי אמרה אין הקב״ה נפרע מן האדם אלא על הליכתו יחידי אמר לה ומה את אמרה אחות אמך ומה שמך אמרה גרורה אט׳ והלא שם אמי ידידה אמרה כשם ששרתה מעשיך כך שניתי שמי אט־ ולמה את כאן אמי יש לי מלאכה אט׳ ומה תעשי אט־ אלך בקומה זקופה על החיות בדי שלא יזיקו זה את זה ז ח) (ע׳ רדד) כד הוד, הלל הזקן בבבל שאלו אותו תלמידיו ואמרו לו פרוכת וכפורת כסוי לארון או לאו אט' להון לזה שמוש ולזה שמוש אמרו לו אל תדחינו mp שאין ודל פרכת ומזי וכפרת וארון אלא לפירושיה דכא אתא אליהו דל וצוד, קמיר, דהלל תלמי׳ פנעו בישוב ולא הניעו לה אט׳ לו הלל ואם חטאו אתה תכפר אמי דעו שאין הארון חשוב לפני המקום ביה אלא כבית נכאת שלו ובשבילו שבן נין בני ישראל שני ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם8) שכל העול׳ אינו כדאי ביום,) שנבנה בתוכו מקדש שמרוב גדלו קראו בשמו שני מקדש ייי כוננו ידיך5). ולמה לא חפץ דיקביה להעמיד המקדש לעול׳ אלא שדן דין ואמי יודע אני שישראל הוטאין ואני מכלה אותן'מוטב שינוח רנזי בחרבנו של מקדש ואל אבלה אותם שני חצי אבלה בם6) חצי כלים והם אינם כלים7)ז 6) הלני המלכה. מ) (ע׳ רל־ח) מעשה בהלני שאמרה לסנהדרין יש לי קרבן להקריב אט; לה עד באן הלני שאת חשובה וכל מעשיך על פי חכמי חכמה ותמה ותשאלי זה אמרה להן אני אלך ואמלך ביוסי שהוא מוציא נזם מתוך הזרע8) הלכה ונמלכה בו אם׳ לה אמשול לך משל למה הדבר דומה אמרה הין לאדם שהיה לו בנדים מלוכלכין והלך בהן לשוק אט׳ לאחד מן העם התקנה ממני זה אט׳ הולך אותן לבית המלכות. עד שהוא משיח כן וכן בא עבד המלך אט׳ לו אותו האיש התקנה בגדים אלו מיד הכהו ואט׳ בגדי הדיוט אינן ראויין למלכות ומיד ברח כך את ישעיה כ״ו ר'• *) חנינה גי ע׳ס *) שמית כ״ה ח׳• *) צ״ל כיוס¬ ‘) שמות ט״ו י״ז. ״) דברי□ ל“ב כ״נ- ’) תנחומא נצבים א‘• •) לשון זה אינו מובן לי•