Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1924-01-01 · XVI. (1924) · page 10

ף בכל העול׳ אמרה לף. חברתה מה מצאת אמרה מצאתי שההולך בלא סנד׳ל מםי*ת אשתו וכל הכוהל את עיניו מוציא מציאה והשוכב בבית הכנסת אינו מ משם עד שכלב נושכו וחוח הד מישראל שומעה הלך וסיפר לחכם׳ אט׳ רבן גמליאל חבוט חבטך C1 דהיא יפה לך וקלטה שתק אותו האיש ולא הוסיף לילך לשם אסרו לו תלמידיו לזה דחית בקנה לנו מה אתה משיב אט׳ להם מפלת אשתו ירפו מעיו; ה) (ע׳ רפ״ב) מראשית השנה ועד אח־ שנה מזונותיו שלאדם קצובין מראש השנה ועד אחריתה וכל המרבה סעודת שבת ובכבוד יום טוב מוסיפין לו וכל הפוחת פוחתין לו2 *). רבן גמליאל וד יהושע ור אל[י]עזר ור עקיבה הגיעו להר הבית וראו שועל יוצא מן המקדש התחילו בוכין ור עקיבה מצחק אט׳ להם למה בכיתם אמרו על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו*) אט׳ על זה צחקתי הרי הוא אוט׳ ואעירה לי עדים נאמנים את אוריה ואת זכריה4) ומה ענין אוריה אצל זכריה אלא אוריה אט׳ ציון שדה תחרש5 6) תכריה אוט׳ עוד ישבו זקנים תקנות*) אם נתקיימו דברי זה יתקיימו דברי זה:7) 5) הלל. ו) (ע׳ רי״ג) כשהיה הלל הזקן דורש לתלמידיו אום׳ להם בני דעו שאין המלך המש׳ מתאחר אלא מפני שלא קיימתם תלמוד תורה ועד עכשו הוא בכל יום מבקש לבוא ומי מאחרו המינים והמוסרים והמשומדים שאין להם רפואה שנ ומכה טריה לא זרו ולא חבשו ולא רככה בשמן8) כל זמן שישראל קורץ התורה לשמה משיח ממהר לבוא מאי קראה ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב9) היה ראוי להקדים ישראל לציון אלא כל זמן שציון מתקיימת כתקנה התורה מתקיימת כתקנה וכל זמן שאין ציון בנויה התורה מתמעטת מישראל כת־ אני ייי אל׳ אש׳ ד,וצ׳ את׳ מא׳ מצי להיות לכם לאל׳ אני ייי10 *) למה הקדים מצרים לשם כל זמן שמצי קיימת כביכול אין השם שלם,1) נחרבה מה הוא אומי ובכל מקום מקטר מגש לשמי.12) ראה כמה העונות גורמין אדם שהוא מבקש ללמוד תורה נכנם לבית •אמרו לו תן לנו חטים תן לנו שעורים תן לנו ספוק לבו מחשיך ואינו קורא כך י) פסיקתא דרב כהנא ל״ה ע״א, ב״ר ז׳ נ׳• *) ביצה ט״ז ע״א בשינויים. *) איכה ה׳ י״ח• 4) ישעיה ח‘ בי. 6) ירמיה כ״ו י״ח• •) זכריה ח‘ די¬ י) מדרש איכה רבתי ה׳ י״ט וכאן בקיצור¬ *) ישעיה א׳ וי. ") שם נ״ט כי¬ *,) במדבר ט׳ו מ׳א- ") פסיקתא דרב כהנא כ״ט ע״ב• יי) מלאכי א' י״א.