Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1920-01-01 · XIII. (1920) · page 44

41 שהרי אחאב בנו מלך בשנת שלשים הממונה [לאםא]א): (ל־א) ויעבד את הבעל, מוסיף על עגלים של ירבעם ו (ל״ג) אשירה, אילן נענף[?]3): (ל״ד) בימיו בנה חיאל בית האלי, מוחרמותג). ד־א בית האלה בית שניבנית באלה על שקיבל עליו קללת יהושע שאמר ארור האיש אשר יקום ובנה ונו׳ (יהושע ר כיו). אמרו רבותינו ד) חיאל היה משבט בנימין ויריחו בחלק יהודה ומפני מה תלאו באחאב שחולין את הקללה במקולקל. באבירם בכורו יסדה, כשיסדה מת בנו הבכור וקובר והולך בל בניו עד שמת האחרון בהצבת הדלתות וכך היתה קללתו של יהושע בבכורו ייסדנה ובצעירו יציב דלתיה (יהושע ו׳ ב״ז)ז י*ז. (א׳) ויאמר אליהו התשבי, עיר ששמה תשוב. חי ה׳ אלקי ישראל מומר, למה סמכו כאן אלא שהלכו אליהו ואחאב לנחם את חיאל באבלו, אמר לו אחאב לאליהו איפשר שקללת התלמיד נתקיימה וקללת משה רבו לא נתקיימה שאמר וסרתם ועבדתם אלהים אחרים מומר וחרה [אף] ה׳ בכם ועצר את השמים (דברים י־א ט״ז—ייז) והרי כל ישראל עובדים ע*ז ואין הגשמים נעצדן, מיד ויאמר אליהו התשבי ונרה). מתושבי גלעד, שעשה יישוב לישראל בגלעד כשחרבה בימי פילגש בגבעה עלה הוא ונתיישב בתוכה שלא להכרית עיר מישראל, פירקי דרבי אליעזרו). כי אם לפי דברי, שאבריח אתכם שתסירו את אלהי הנכר מקרבכם, שבן מצי* שלא ירד מטר עד שהוריד* את נביאי הבעל לנחל קישון וישחטם שם; (ג׳) ונסתרת מפני אחאב ואיזבל בנחל כרית, בכריתות הסלע תיסחר: (ד) מהנחל תשתה, סלע היה וסמוך לדרך. ואת העורבים, אנשי עיר עורב שאצל הירק, ראיה לדבר וילכדו את המים עד בית ברה ואת הירדן וסמיך ליה דהרנו את עורב בצור עורב (שופטים ז׳ כ״ד—כ״ה), זהו לפי פשוטו ז). פעם אחר ואת העורבים ח), העורב לא עשה יפה שליחותו של נוח ולא רצה לקבלו אלא רצה לאבדו במי המבול לפי שאינו ראוי לא לאכילה ולא לקרבן לפי ששימש בחיבה א) עיין גם כפירוש רש״י. כ) אולי צ״ל: נענד כמו שהוא נפירש״י. ג) פירוש זה דומה ממש למה שמכיא הרי״ק כשש ד״א. ד) עיין ירושלמי סנהדרין כ׳ט ע״ב. ה) עיין סנהדרין דף קי״ג ע״א. 0 המחנר רמז פה כטח אל המאמר של ר׳ אליעזר כפדר־א פ, מ*1, אך שס נמלא נזה״ל: הסכ הקדה שמו של פנחס כשמו של אליהו ז״ל מתושבי גלעד שעשה ישראל תשונה בארן גלעד שנא׳ כריתי היתה אתו החיים והשלום. אך מתוכן הענין נראה כי הגרסא הישרה בפדר״א שם היא כמו שהביאה המחבר פה, כי מה ענק תשובה במקומנו? אך אח*כ העירני הריר יוסף הכהן שנילקוט פינחס רמז תשע״א איתא ג״כ: שעשה ישראל תשונה נהר הגלעד. ז) זהו דעת ד אדא בר מניומי כחולין דף ה׳ ע׳א. ח) הרי״ק כיון פה אל המאמר נפרק חלק דף ק״ח ע״א אלא שתפס לשונו של רש״י, ומה שכתב שהעורב לא עשה שליחותו יפה רמז נזה אל המאמר בפדדא פ׳ כ״ג: ולא השיב שליחותיה לשולחיו ועיין גס נילקוט נח רמז נ״ח ועיין גס נמדרש אגדה שהדל ר״ש נאנער לד י׳ע.