Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1920-01-01 · XIII. (1920) · page 25

של מזוזות חמישית המכר למעלה. ומול מחזה אל מדוזה שלש פעמים אויר פחח עד אויר פתחן, כעיניין הזה נחלק הבית לשלשה נמצא בכל כותל וכותל שלשה פתחים: (ר) ואת אולם העמודים עשה, אולם עשה לפני העמודים האלה לפני מבוא הבית. חמשים אמה ארכו, לרוחבו של בית שהיה חמשים אמה ושלשים אמה רחבו לפני משך אורך הבית אלא שלעולם המידה היתירה קרויה אודך והקצרה קרויה רוחב. ואולם על פניהם, זה אולם על אולם. ועב, זה הכותרתא): (ד) ואולם הכסא, שם היו יושבין סנהדרין. ואולם המשפט, שם שופט המלך כל עם ישראל. וספון בארז, מהקרקע עד הקרקע, מריצפה התחתונה של אולם התחתון עד ריצפה התחתונה של אולם שעל נביו. ונם ראיתי בפתרוני רבנא שלמה זצ״ל וספון בארז, מחופה קרקע הריצפה בארזים. מן קרקע עד הקרקע, תירנם יונתן מן אושיא עד אושיא, מיסוד כותל זה עד יסוד בותל זה: (ח׳) וביתו אשר ישב שם, דירה גמורה לאכול שם ולשכב שם, בחצר האחרת בנה לו אולם לפני הבית ואותו האולם היה בנוי כמעשה האולם שלפני בית יער הלבנון. ובית יעשה לבת פרעה, יעלה בלבו לעשות בית לבת פרעהנ). באולם הזה, כמעשה האולם הזה: (ט־) כל אלה, כל הבתים האלה עשויין אבנים בבידות. במידת נזית, במדת אבני גזית, מידה אחת היתד. לאבני גזית במדינה. וממסד עד הטפחות, בנובה היה הביניין הזה עשוי באבני נזית האלה מן היסוד עד שמי קורה. ממסד, לשון יסוד. הטפחות, שמי קורה במו וימיני טפחה שמים (ישעיה מ׳־ח י״נ). ומחוץ, לצד החוץ, כל משך הקירות היתד. באבנים הללו עד החצר הנדולה. מגוררת במגירה, לימ״א בלע״ז: (י,) ומיוסד אבנים גדולות, ומלמעלה ליסוד היו אבנים יקרות עד הטפחות כמו שאמור למעלה וספון בארז: (י־־ב) של.שה טורים נזית, החומה עשויה שלשה נדבכין של אבנים ונדבך של עץ עליהם וכל הביניינים שעשה כעיניין הזה עשאן: (י״ד) ואביו איש צרי, שם מקום. ושמעתי •איש צרי, איש ציירס, מיכן למדו שהבן חייב להחזיק באומנות אביו: (ט״ו) את שני העמודים, שהעמיד באולם הבית וקרא את שמם יכין ובעז. שמונה עשרה אמה קומת העמוד האחד, ובדברי הימים (ב־ נ׳ ט״ו) הוא אומר שלשים וחמש אמה קומתן שיצקן שניהם כאחד והאמה החסירה אומר אני חצי אמה היתה בבל אחת בראשו שאינה דומה למלאכת שאר העמוד כמו שאמור בעיניין על ראש העמודים מעשה שושן (פסוק י־ט). וחוט שתים עשרה אמה יסוב את העמוד השיני, לימדך שהיה ארבע אמות על ארבע אמות ענול שכל מה שיש בהקיפו שלשה מפחים יש בו רוחב טפח ועוביו ארבע אצבעות והוא הלול, וכן מפורש בסוף ספר ירמיה(נ״ב כ״א), ומקרא זה הוא מקרא קצר, פירש ארבו של אחד וילמד השיני ממנו, ופירש הקיפו של שיני וילמד הראשון ממנו, וכן תירגם יונתן וחוט משח תרתא עשרי אמה מקיף לה וכן לעמודא תיניינאל): (ט״ז) שתי כותרות,?ומילש בלעה. מוצק?1ךץזייטר בלע״ז. חמש אמות קומת הכותרת האחת, ובסוף א) אכל רש״י ורד״ק פירשו עב לשון מריש. כ) עיין כפירוש רש״י. ג) עיין ערכין לן> ט״ז ע״נ, אך שם לא נמצא צוד כפתרון איש צייר. ד) עיין כל זה גס כפירש׳י.