Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1913-01-01 · X. 1912 - 5673 (1913) · page 98

Zur rabbinischen Deutung von Deuteronomium XXV, 12 a Von Rabbiner Dr. J. Horovitz, Frankfurt a. M. Für וקצתה את כפה finden sich in der Traditionsliteratur verschiedene Erklärungen, die z. T. schon in alten Quellen mit einander vereinbart werden, nach anderen wieder sich gegenseitig auszuschliessen scheinen. Trotz der nicht kleinen Literatur über diesen Gegenstand scheint mir noch manches einer erneuten Erörterung bedürftig. Ich gehe in der hier folgenden Auseinander- Setzung von dem Sifre aus und bezeichne dessen einzelne Sätze mit Nummern, um den Vergleich mit einer anderen, gleich zu nennenden Quelle besser zu ermöglichen. Der Sifre zu Deuteronomium XXV, 12 lautet: .1 ר׳ אומר לפי שמצינו במזיקין שבתורה שעשה בהם שאין מתכוץ כמתכוין יכול אף כאן כן תיל וקרבה וגו׳ .2 יבול עד שיהא מתכוין לבייש תיל והחזיקה ממשמע שנאמר ושלחה ידה אין אני יודע שהחזיקה ומה ת״ל והחזיקה לומר לך שאם נתכונה להזיק אף שלא נתכונה לבייש .3 במבושיו אין לי אלא מבושיו מנין לרבות כל דבר שיש בו סכנה תיל והחזיקה מכל מקום. .4 וקצתה את כפה מלמד שאתה חייב להצילו. מנין שאם אין אתה יכול להצילו בכפה הצילו בנפשה ת״ל לא תחוס עינך .5 ר־ יהודה אומר נאמר כאן לא תחום ונאמר להלן לא תחוס מה להלן ממון אף כאן ממון. Während sich hier 1 — 4 als ein Zusammengehöriges darstellen, hat der Midrasch Haggadol (s. Midrasch Tannäim ed. D, Hoffmann I. 1908, II. 1909. II, S. 168) Satz 5 des Sifre den Sätzen 3 und 4 vorangeschickt, unmittelbar vor diesen aber den folgenden Passus (Ich nenne ihn in der Folge ') Die vorliegende Darlegung ist gleichzeitig eine Ergänzung meiner bezüglichen Ausführungen in der Abhandlung ״Auge um Auge, Zahn um Zahn* (Cohen-Festschrift. Judaica. Berlin, Cassirer, 1912 S. 609—658; s. dort S. 642 und 644 Anm.) Lieber die rabbinische Deutung von Deut. XIX, 19, (S. Cohen-Festschrift a. a. O.) spreche ich demnächst an anderer Stelle.