Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1912-01-01 · IX. 1911 - 5672 (1912) · page 91

87 אמר כי היא השנה הרביעית למלכותו וקראה בראשית ממלכת צדקיהו שבאותה שנה ירד להקביל פני מלך בבל ושריה שר מנוהה עמו והזר ובא לו למלכותו ולירושלם ולפי שהזר בשלום נקראת בראשית מלכותו כאלו אותה שנה מלך. אמר אלי חנניה בן עזור הנביא, נביא שקר היה. אשר מגבעון, במדרש אנדה8*) גבעונים היו מהנתינים ו ר ז" ל דרשו ב ם נהדר י ף0 שהטעה את חנניה נבואה שהתנבא ירמיה הנביא על עילם לפני [חנניה] וכבר פירשתי הדבר למעלה : (ב—ו) בה אמר, דרשו רבותינו ז ״ ל J) לפי שהחניף ירמיה לחנניה שהוא רשע נפל ביד בן בנו שירמיה בן שלמיה בן חנניה תפשו לבסוף והוליכו לבית הכלא. ו י " מ י) אמר כן יעשה ה׳ א*ל הלואי שיתקיימו דבריך אני משתבר ואתה נפסד שאני כהן ואוכל קדשי שמים אם יעמוד הבית בבניינו ואתה נבעוני כדכתיב אשר מגבעון (פסוק א׳) ותהיה לי עבד הוטב עצים ושואב מים; (ט) אך, עגין ג־ פסוקים אלו שאמר ירמיה לחנניה אם לא יהיה כדברי איני נביא שקר בכך, כי מי שמתנבא רעות ולא יבוא רעות, אולי ששב(ה) השם מחרון אפו ונחם עליהם, אבל אם לא יהיה כדבריך, תאמר שאתה נביא שקר כי המתנבא לשלום ולא יבוא יהיה הוא נביא שקר, כי השם כשגמר טובה ושלום בעולם .אינו שב ממנה. ויש שטענו על ענין זה מדור המדבר שנשא השם את ידו להוציאם לארץ ושוב גזר להמיתם במדבר וי׳ל שהיו ישראל אז בימי המרגלים אומרים אין אנו רוצים במתנת הארץ, וכבר ידעת כי הנותן מתנה לחברו (עלא) [והלה] צוה שאינו רוצה לקבלה זכה בה וכבר פירשתי ענין זה בפסוק רגע אדבר על גוי ועל ממלכה (לעיל י*ח ד) 5 (י) ויקה, לשון שבירה אינו נופל על המוטה כי המוטות הם רצועות של עור באשר פירשתי למעלה אלא ביאור העדן שנתק המוטה ושבר העול שהיה מעץ ועליו נאמר לו (י־א—י׳־נ) ויאמר, כלומר עול מעץ הקשור במוטות אחרים חוקים מהראשונים, והטעם שאמר לו אתה תחשוב עול מלך בבל שהוא חלש ואינו בן אלא עול חזק הוא אשר לא תובל לפרוק עולו מעל צואריך ♦. (ט׳ז) לבן כה, סרה ועהק וכזב הכל ענין אהד, ות״י בשתא הדא את מאית ולשנה אהרנתא את מתקבר וגומר וכן תרגום הפסוק ן (י״ז) וימת, וימת חנניה נביא שקרא בשתא ההיא ואיתקבר בירחא שביעא׳ והטעם לדעת המתרגם שכן אמר ירמיה השנה אתה מת היה לו למות באותה שנה, והחדש השביעי הוא חדש תשרי ומתשרי אנו מונין תהלת השנים, כי היום הרת עולם, וכן דרשו רז״ל בסנה דר ין פ׳ ואלו הן ה נ ח נ ק י ן י ר ו ש ל מ י ח) שחנניה מת ערב ראש השנה וצוה את בניו שלא יקברוהו עד אחר ראש השנה ויעלימו מיתתו אותו היום כדי לעשות נבואת ירמיה שקר, ועל דרך הפשט השנה אתה מת עניינו שנים עשר חדש מיום שנאמר בו, לא למדן שנות העולם, (ועוד) [ועד] שנלו נלות (בניו) א) ל רש״י לקמן פסוק ו,. ב) צ״ג ל׳א. סוטה מ״א ל׳ב. ך) דש״י לקב; ו" הביא ג״ב פדרש זה בשם בעלי אגדה. ך) ה״ז.