Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1912-01-01 · IX. 1911 - 5672 (1912) · page 11

7 שגילה בעלה שאין רצונו שתתענה יכולין להתיר לה אבל אם לא גילה מפוסק אני אם יכולין להתיר לחיי בעלה אע״פ דאינו לשם . . . .64 ע*מ שהיה מחייב איש שהלשין חבירו או מפרו ביד הננים כל מה שחסר על ידו וכן אם שיבר לו חותמות . . . .65 ע״מ שהמלוה עיי נוי שצריך להקנות הלוה בשעת הלואה במתנה גמורה וכן המעות בשעת פירעון. ובשעת הפירעון אין צריך להקנותם לו כ־א בלבו אע״פ שלא ישמע הנוי ולא ידע ואם ימות הנוי קודם שיפדנו יכול המלוה לעכב המשכון ללוד. ישראל ואם יאמר הלוה בשעת הפירעון שלא הייתה לטי לא יאמין לו אבל עבד הפקיד שתקף משכון מישר׳ אסור למלוה ליקה הרבית ואפי׳ לא ידע בתחילה שהיה של ישר׳ כי ודאי לא הקנה לו הלוה בתחילה. ואם לוה ממנו ישר׳ ואמר לו שהוא עבור גוי אהד ואחר כן בשעת פירעון אמר שהיה בעבורו שרי למלוח ליקח ריביתו מאחר שלא הבין בתחילת ההלואה ... והלוה חטאו ישא. וכן אירע לו באורליינ״ץ וכן הורה הר־ר דוד רבו ... וישר׳ שרוצה להקנות משכונו לישר׳ ורוצה לקבל ממנו הקרן והרבית שהרויח עד עתה, אומי הרב דבר שאין לו תקנה עד שיזקוף הכל ביחד והקרן והריבית שעל המשכון ויאמר לו קנה משכון זה בדמים הללו ובקשתיך לכשיבא הטי שתתנהו לו באילו הדמים ובמה שירויח מכאן ולהבא אם תרצה ואם לא תרצה אל תחטט ויאמין מזה המקנה לקונה אם ירצה וכן מחובות על חותמות צריך שיאמר לו כך וכך מעות ואני פוטר הנוי ממה שחייב לי ואתה תקח כאשר תוכל ממט מן החותמות הללו . . . .66 ע׳־מ מראובן שאמי כל מי שירצה יזכה בעבורי שאין צריך לשמעון שום הרשאה אחר׳ ואם בא שמעון ואמי הוא נתן לי זכותו והביא עדים מן הדיבור שאט׳ ראובן שיהא שמעון מורשה בלא הרשאה אחרת . . . .67 ע*מ מאלמנה שלא תבעה ולא נשבעה על כתובת׳ אם יכול בן אחד שיש לה ליקח משלה בלא רשותה והשי׳ דמותר כל זמן שלא נשבעה . .. .68 ע״מ כשאדם מכה חבירו והמכה או׳ אפרע לך נזק וצער ושבת ורפוי אבל לא בשת שזהו קנם ולא מנבינן בבבל שלא היה כופה המכה לעשות לחבית דין חכמים אלא מתיר למוכה לשים אותו בערכאות של טים ... נשאל לרב מראובן שהלוה לשמעון מעות על טבעת שיש בה אבן טובה! ונאבדה דרך פשיעה ובא שמעון ושאל לו כך וכך היה שוה הטבעת עבור האבן אחר שנשב׳ ראובן שאינו ברשותו ואינו יודע אם היד. שוד. דבר על הלואתו והשי׳ כמו ההיא דאט׳ גזלתיך ואיני יודע אם החזרתי לך אם לאו שחייב דיש הבא דררא דממונא כמו בההי׳ דגזלתי שהרי מורד. לו שבא לידו הטבעת אשר שמעון שואל ואמר דודאי שוד. יותר על ההלואה וראובן טוען איני יודע מאותן דמים שאתה שואל והיה לו לידע, ולכך ישלם כאשר ישים עליו התובע בשבועה ...