Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1911-01-01 · VIII. 1910 - 5671 (1911) · page 329

211 אחד בספדינו ונראה מזה כוונת מ־כ רק לעורר עלינו קנאת המון עם ולהעלות אף וחימה וקצף ונוסף נם הוא על שונאינו ולא היה די למעלתו ^מלא את לבבו לדבר בשם חכמינו דל דברים אשר לא עלו על מחשבות לבבם אף גם זאת ועוד אחרת הוסיף בנו שברון רוח וענמת נפש במה שהסמיך פרענות לפרענות ועשה מחברת לבל הצרות והתלאות והרפתקאות והנזירות שנתחדשו עלינו מיום נלותינו מעל אדמתינו את כולם העלה על ספרו למען יביט בהם עין הקורא ומתוכם ילמדו להרע עמנו ח־ו כי אם עלה מחשבתו לדבר אחר היה למעלתו להזכיר נם כן לפעמים מכשרון מעשים הנמצאים בספרינו לטובת ולשבח של כל העמים והמושלים עלינו ואחד מהם מה שאמרו חכמי המשנה שמחויבים אנו בנלותינו להתפלל בשלומה של מלכות ובן אנו נוהגים בכל קהל עדת ישראל להתפלל אל אלדינו שבשמים מדי שבת בשבתו למען יאריך שנות המלכים והשרים והמושלים עלינו ויצליחם בכל אשר יפנו ותפלה זו ערוכה ושמורה בכל סדרי התפלות שלנו אף במדורי׳ הקטנים שהתינוקות של בית רבן קודאין ומתפללין בהם וכמוהו רבים הם הענינים הנמצאים בספרינו כולם שוים לטובת העמים שאנחנו פזורים ביניהם. מכל אלה מה שהם לטובותינו החריש והתאפק והעלים הדברים ועשה את עצמו באלו לא ידע אותם. והנה מאד אתמה לנפשי בזכרי הימים הראשונים ושנים הקדומים מיום היותי מכיר ויודע בטיב מעלתו מדי דברי בו מאחינו בית ישראל מצאתי את שאהבה נפשי שהיה דורש טוב על כלל עדת ישראל נם באזני שמעתי הנה מפיו תצא ואלי יקרא איך ידו נטויה להטיב עמנו לחבר חבור מיוחד המורה על שבח היהודים כדי להסיר מעלינו קנאת המון עם החורקים שניהם עלינו בכל יום תמיד ולהוציא מלבם שנאתם אלה דברי פי חכם חן ולשונות של חיבה שמעו אזני מפי מעלתו לא פעם ולא שתים רק שלשים ורביעים וחיבה יתירה נודעת לי ממ־כ שהוא מצד עצמו יצא ללמד זכות על הכלל בולו ואדם אין אשר בקש זאת מידו אז אמרתי בלבי מה נפלאת אהבתו עלינו והייתי שמח וטוב לב שמחתי ושמחתי אחרים בהזכיר ננדם ממדת טובו דמעלתי את בל אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי מדוע נהפך מעלתו לנגדינו מטובה לרעה ומאוהב לאויב וע״בות הענילה') שדדו עבותות אהבה נתקו מעלינו ומטוב אדוני לא דאינו ומרעתו רע לנו עד מאד עקב אשר היה בו רוח אחרת ולבש בגדי נקם לרדוף אחר בלב המת כמונו שה פזורה ומשנאתו הוא מעורר מדנים ושנאה שהיחד. יותר מן אלף שנה כבושה חזר הוא וניער אותה עלינו הנדחים. והנני מודה על האמת ומכיר אני את מקומי הנמוך והשפל שאינני כדאי להתווכח עם מעלתו נם שאני רניל כל שנותי להתרחק מן הויכוח כאשר אדוני יודע דרכי וטבעי מאז דברו עמי נם האדון הנעלה כבוד שמו כרישטוף ארנולד מעיר נירנבורג הוא יתן עדו ויצדיקני בזה שהייתי תמיד ממאן לווכח נם עתה לא באתי בתוכחת מנולה על המעשה אשר מעלתו עשה לנו כי יודע אני שהוא מרומים ישכון שקט ושאנן באין מחריד ואנכי הדל והצעיר לבית לוי מך הערך ושפל המצב מי אנכי בי אבוא עד הלום להוכיח למעלתו הרמה והנשאה הנבור למעלה והחלש למטה l) Wagenseil.