Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1911-01-01 · VIII. 1910 - 5671 (1911) · page 114

109 על שבת ואם הי׳ פה הייתי מתאמץ בדבר הזה אף להוציא ממנו הוצאות כ־ הו* כמו שהי׳ עני כן היום ואף שנתחתן אמנם לא הניע שום פרוטה רק אחר החתונה שזמנה קבועה הוא יותר על שנה ודברתי עמו ארוכת וקצרות ולבסוף אמר לי ר׳ משה אנכי אקנה את החוב והסכמתי ונעשה פשרה בעד כל הסך 80 ר־ט והו* נתן לי את סך זה וקרעתי את השטר בפניו ונחתי לו שטר פטורים על כל החוב ואחר שנגמר הדבר הלך אל הדלת אשר בדירה זו לשניה ודפק עלי׳ יוסף יוסף• בא כי שלום בואך ואני נבהלתי עד מאוד אמנם את העשוי אין להשיב, ולקחתי את המעות והלכתי אצל הקצב שהיתי ה־יב לו עוד 20 ר״ט כי 60 ר״ט שלחתי לו מקארניק ונשקנו זא״ז והלכתי לשלום ונסעתי על בידואר לביתי — ונחזור לענינינו פה פלאצק בעת ההיא אלקי אבי הי׳ בעזרי והי׳ לי חוץ מהכנסות ביתי שכר דירה לסך 600 ר״ט אף גם פרנסה מעולה כי כל יום ויום בלי הפסק התאכסון אצלי סוהרי תבואות ושאר מהורות כי לא הי׳ להם אכסני׳ אחרת ואספתי לי חיל : — 5 — ויהי יום אהד לעת עיב באו סוהרים עם טאביק האלענדר, וחיוב הי׳ על כל בעלי אכסני׳ לכתוב שמות האורחים דבאים ללון על ספר המיוהד לזו ולמסור אל המאגיסטראט וקראתי את האורחים הללו לידע את שמותם וכשמעתי את שם יוסף בשמו ובשם אביו עלה לי לזכרון את יוסף מגרייפנהאגין ואמרתי היכן הוא ר׳ יוסף ואמר לי אני יוסף ואשא עיני והנה הוא יוסף מג״ה ואמרתי לו כמדומה לי שהי׳ בינינו איזה מו׳מ וענה ואמר מעלתו טועה א״ע. בזה כי מימי לא דאיתי למעלתו עד היום הזה ואמרתי לו אם יוכל הוא לזכור [דף ”ג ע 3] עת אשר הי׳ בגרייפנהאנין מלמד ושוהט ר׳ משה מסקאק נתחוורו פניו וענה בשפה רפה זוכר אני והאיש משתאה ומחריש ואמרתי לו הבט נא בפני אם לא תכירני והי׳ אם לא תכירני עוד ואגיד לך סימן מובהק, וידום ולא ענה דבר ואמרתי לו אל תירא ואל תחת אני הוא ר׳ משה אשר היית חייב לי 224 ר״ט ועתה הננך בידי וירא מאוד ויאמר אל יעלה על דעת מעלתו שהסחורה שלי או שיש לי הלק בה אני אצל שאר סוהרים רק משרת אמרתי לו הלא בסס כתוב יוסף לסוהר ולא למשרת אמנם אין אהד המעשה כלום ואף אם הי׳ לו מעות מזומנים והיו בירי לא ודתי תופם בהם ונפל על צווארי ונשק לי; — * —« —! — איש סוהר עץ הי׳ בכפר בראדאווי לאנקי סמוך לעיר פראשניץ ושמו ר׳ היים ותמיד נוסע לדאנציג למכור סחורתו והי׳ איש מכובד וותרן ובכל פעם בעברו1) פה נתאכסין אצלי, פעם א׳ נקראתי להעיד מ׳ איצק הכהן ואמר לי הלא ר׳ חיים נוסע לדאנצע ואני צריך לשלוה מעות לדאנציג לדבר עם ר׳ חיים ליקה את המעות ממנו וליתנם לאיש אשר יניד לו כדי להרוויח הוצאות הבידוואר ונתרצה לו ר׳ חיים ולקח את המעות מידו ונתנו לאשר הוגד לו לאהר זאת כמה וכמה פעמים אם בא ר׳ חיים לפה והי׳ חפור לו מעות על הוצאות כי הוצאותיויהי־ מרובים כי לפעמים לו יותר ממאה אנשים השטים על פני המים עם סחורתו ולקה מן L) בכ״י: בעורבו.