Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1909-01-01 · VI. 1908 - 5669 (1909) · page 259

לאזני לחוצים קול השמיע אל ממעל התנחמו קץ שמת* לחמת נחלי בליעל אם ברנע יסרתם עתה ישע קרבה כלה הזעם הרעות מפו ויחד תמו גם אויב נם מחרף בחושך ידמו לדמכם בל אחדש ואת ריבים אדיבה. בי לא אלמן יעקב מאנשי שם אודיע ממרחק קראת לו נניד ומושיע מונטיפיורי ראית אצלת עליו רוח איש בלבבי נבחר מבין רבבת עם זה יסיר חרפה זה יעצר זעם עוז הלבשתיו וצדק בלבו ינוח. משה יום בוא השמועה קול צווחה רוח עוז רוח עליון עליך צלחה לאמרז קול דמי אחי מארץ קדם במחשכי בור תחתיות נאנחים ואני אשב בעליות מרווחים? אנקת אומללים באזני ואני ארדם? אז נדרת ותרם ירך אל אל נורא אם תתענג עיני?שנה ואזני בשירה אם יערב למו פי חמודות ומטעמים עד אציל מטי הרג מיד צוררים עד אסיר שמצה מעמי וקרנם ארים עד בי המת ישראל יודע בעמים. אל דמשק ראש ארם פעמיך הרימות בין נלי מים אדירים דרך ברות המות רוח סערה באזנך כקול שירים בין הררי עד ואבני אפל תלך ננפת בין תהו יללת ישימון נפשך חרפת בל אלה לא השיבוך צאת לישע אסירים.