Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1907-01-01 · V. 1907 - 5668 (1907) · page 35

את שארית ישראל, ישראל נושע בה׳ תשועת עולמים, ה׳ צבאות עמנו משנב לנו אלהי יעקב סלה, ה׳ צבאות אשרי אדם בוטח בך, אלהים צבאות השיבנו והאר פניך ונושעה, אלהים צבאות שוב נא הבט משמים וראה ופקוד גפן ואת, שובנו אלהי ישענו והפר כעסך עמנו, שובה ה׳ הלצה נפשנו והושיענו למען הסדך, שובה ה׳ את שביתנו כאפיקים בנגב, שובה ה׳ עד מתי והנהס על עבדיך, שוב למען עבדיך שבטי נחלתך, שוב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך, שובו שובו אמרה לנו ועל התשובה מראש הבטחתנו, שובה ישראל עד ה׳ אלהיך כ* כשלת בעוניך קחו עמכם דברים ושובו אל ה־ ואמרו אליו כל תשא עון וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו. אמר אליהם חי אני נאם ה׳ אלהים אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו והיה. שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישראל, השיבנו ה׳ אליך ונשובה כי אתה אלהינו, עשה כמו שאמרת ושב ה׳ אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה׳ אלהיך שמה, עשה כמו שאמרת והביאך ה־ אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה והטיבך והרבך מאבותיך. אל מלך, וסלחת, סלח לנו. עזרנו אלהי ישענו על דבר כבוד שמך והצילנו וכפר על חטאתינו למען שמך, קומה עזרתה לנו ופדנו למען חסדך, חננו אלהים כחסדך כרוב רחמיך מחה פשענו. הרב כבסנו מעונינו ומחטאתנו תטהרנו ותהטאנו באזוב ונטהר תכבסנו ומשלג נלבין תשמיענו ששון ושמחה תגלנה עצמות דב־ת הסתר פניך מחטאינו ובל עונותינו מחה. עשה כמו שאמרת מחיתי כעב פשעיך וכענן הטאתיך שובה אלי כי נאלתיך, עשה כמו שאמרת אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך למעני וחטאתיך לא אזכור, עשה כמה שאמרת בימים ההם ובעת ההיא יבוקש את עון ישראל ואיננו ואת חטאת יהודה ולא תמצאנה כי אסלח לאשר אשאיר. רחמנא אדכר לנא קיימי׳ דאברהם רחימא בקל ויעבר, רחמנא אדבר לנא קיינדה דיצהק עקידא בקל ויעבר, רחמנא אדכר לנא קיימיה דיעקב שלימא בקל ויעבר, רחמנא אדכר לנא קיימיה דמשה נביאה בקל ויעבר, רחמנא אדבר לנא קיימיה דאהרן כהנא בקל ויעבר, רחמנא תוב מרוגזך בדיל ויעבר. ויעבר: ויש שמום י פי ן כי אסלח, סלח נא לעון העם הזה, שמע קולנו ה׳ אלהינו וקבל ברחמים את תפלתנו, תבא לפניך תפלתנו הט אזנך לרנתנו, תבא לפניך תפלתנו ואל תתעלם מתחנתנו כשחטאו ישראל במדבר עמד משה בתפלה לפניך ובקש רחמים על עמך ובך אמר בתפלתו מלכי ואלהי סלח נא לעון העם הזה כגודל חסדך ואתה השיבות לו בדרכי טובך ובשרתו ואמרת לו סלחתי כדבריך וכן כתוב ויאמר ה׳ סלחתי כדבריך ולירושלים עירך אמרת לה הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי ואנו בושים במעשינו ונכלמים בעונותינו הושחרו פנינו מפני חטאתינו ונכפפה קומתנו מפני אשמתנו ואין לנו פה להשיב ולא מצח להרים ראש ועדין לא שבנו מתעותנו והיאך נעיז פנינו או נקשה ערפנו לומר לפניך ה׳ אלהינו ואלהי אבותינו צדיקים אנחנו ולא חטאנו אבל חטאנו, אשמנו בנדנו . . . אשמנו מכל עם ... לעינינו עשקו עמלינו . . . אבל חטאנו, חטאנו צורנו סלח לנו יוצרנו. שמע ישראל ה׳ אלהינו ה־ אחד, אחד אלהינו גדול אדוננו קדוש ונורא שמו כי גדול אתה אלהים לבדך כי גדול עד שמיס חסדך ועד שהקים אמונתך, כי גדול ה־ ומהלל מאד