Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1907-01-01 · V. 1907 - 5668 (1907) · page 34

נחלתך חל ציון זה שכנת בו, זבור הי חרפת עבדיך שאתי בחקי כל רבים עמים, זיר ה׳ לבני אדום את יום ירושלים, זכור ה׳ מה היה לנו הביטה וראה את חרפתנו, האזינה ושמע את אנקתנו, הבימה וראה את בשתנו, הביטה וראה את גלותנו, הביטה ודאה אה דלותינו, הביטה וראה את הריסותנו, האזינה ושמע את ו־דויינו, הביטה וראה את זלזולינו, הביטה וראה ומלא את חסרוננו, הביטה וראה את טלטולנו, האזינה ושמע את יללתנו, הביטה וראה את כלימתנו, הביטה ולחץ את לחצנו, הביטה ורפא את מבתנו, האזינה ושמע את נאקתנו, האזינה ושמע את סיהתנו, האזינה ושמע את עתרתנו, הביטה ושמע את פניעתנו, הביטה וראה את צרותינו, הביטה ושמע את קולנו, האזינה, את מתנו, האזינה ושמע את שועתנו, האזינה ושמע את תהינותנו, הביטה ודאה כי אכלונו אויבים, הביטה וראה כי בלעונו ציים, הביטה וראה כי שללונו בוזזים, הביטה וראה כי היינו להרפה ולמשל היינו הרפה לשכנינו לעג וקלס לסביבותינו היינו משל בנוים מנוד ראש בלאימים היינו שחוק לכל העמים נגינתם כל היום כלימתינו ננדנו ובשת פנינו כסתנו מקול מחרף ומגדף מפני אויב ומתנקם כל זאת באתנו ולא שבהנוך ולא שקמו בבריתך הלא אלהים יהקור זאת כי הוא יודע תעלומות לב כי עליך הורגנו כל היום נהשבנו כצאן טבחה בי עליך נשאנו הרפה בפתה כלימה פנינו כי דיכיתנו במקום תנים ותכם עלינו בצלמות כי שיעה ברעות נפשנו והיינו לשאול הניעו בי כלינו באפך ובחמתך נבהלנו עד מה ה׳ תאנף לנצה תבער כמו אש חמתך עד מתי אלהים יהיף צר ינאץ אויב שמך לנצח, למה לנצח תשכחנו תעזבנו לאורך ימים, למה ה׳ יחדה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים בכה נדול וביד הזקה, למה הי העמוד ברחוק תעלים לעתות בצרה, למה אלהים זנחת לנצה יעשן אפך בצאן מרעיהך, למה הי תזנה נפשנו תסתיר את פניך ממנו, למה פניך הסתיר תשכח עניינו ולחצנו, הלא אתה תשוב תחיינו ועמך ישמהו בך, אתה הוא מלכי אלהים צוה ישועות יעקב, אתה הי אל תרחק אילותנו לעזרתנו חושה, אתה הי לא תכלה •־חמיך ממנו הסדך ואמתך תמיד יצרונו, אתה תקום תרהם ציון כי עת להננה כי בא מועד, כ* בנה ה־ ציון נראה בכבודו פגה אל תפלת הערער ולא בזה אל תפלתם כי שומע אל אביונים הי ואת אסיריו לא בזה כי לא בזה ולא שקץ ענות עני ולא דסתיר פניו ממנו ובשועו אליו שמע זבחי אלהים רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלהים לא הבזה. עשה כמה שאמרה וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בדיתי יצחק ואף את ביית* אברהם אזכור והארץ אזכור עשה כמו שאמרת וזכיתי להם ברית ראשונים אשר הוצאתי אותם מארץ [מצרים] לעיני הנוים להיות להם לאלהים אני ה׳. אל מלך יושב . . . כי רב הוא. למען שמך ה׳ תחיינו בצדקתך תוציא מצרה נפשנו למען יחלצון ידידך הושיעה •מינך ועננו הושיעה את עמך וביך את נחלתך ורעם ונשאם עד העולם הושיעה אלד,י׳ וקבצנו מן הנוים להודות לשם קדשך להשתבח בתהלתך הושיענו אלהים כי באו מים עד נפש, הושיעה ה׳ כי גמר חסיד כ• פסו אמונים מיני אדם ה־ הושיעה המלך יעננו ביום קראנו, הושע ה׳ את עמך