Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1907-01-01 · V. 1907 - 5668 (1907) · page 32

28 דף מיי ג שי’ מי ז וא מוסיפין: זו היא תפלת מוסף לשני ימים. ואומר עבודה וברכת בהנים ושים. שם שוי י״ב ץ נודס: תשע ברכות. שם שוי ני ן מום־ף: ומצוה בתוקעין יתר מן המברכין כיצד שתי עירות באהת תוקעץ ובאהת מברכין הולך למקום שתוקעין ואינו הולך למקום שמברכין. ומשמיע צריך שיתכוין להשמיע מדדי וירא א״ר יוהנן (ע׳ ראש השנה ל׳יד:) שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום מתשעה בני אדם כאהד יצא ואפילו בם־רוגין ואפי׳ כל היום כולו ובלבד שיהא התוקע בר היובא אבל שמע מאשר. ומהרש ושוטה וקטן לא יצא דתנן (שם סוף פ״ג—בייט.) יל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן. שם שוי כ״ג אהר תוקעין ן מוסיף: גזירה שמא יוציאנו בידו ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים והיינו טעמיה דשופר והיינו טעמיה דלולב והיינו מעמיה דמכלה (ראש השנה ב״ט:). שם שוי כ״ו ן וא נורסין: ועשרת ימים שבין . . . שם שוי ב״ז ן וא מוסיפין: ומשכימין בכל יום לבתי כנסיות קורם עמוד השחר ומבקשין רחמים וכך מתחיל אומר שליה צבור אשרי יושבי ביתך ועודן אחריו ועומד •טליה צבור | ואומר קדיש| ומתחיל בסליחות. זאה׳י׳ב נמצא: הסליחות בשינלים רבים זאעתיקן פד, עפ״י ביי׳י ץ מפני שתרשד״ל ז״ל כבר הו״ל הסליחות עפ׳י׳י העסק מב״י א ונדפסו שלש פעמים: ראשונה במ״ע .Literaturblatt des Orients VIII ברך ה' (תר״ז) צד 291 עד 295 ושנית בד,לבנון שנה ד׳ (תרב״ה) גליון נ' צד 306 עד 309 ושלישית באגדית שד״ל חוברת ז׳ צד 1014 עד 1018. והנה בב״י בריטיש מוזעאום אשר על פיו נ־פס הסדר בזיארשא נמצא באן החלק השני מהסדר שנדפס בפני עצמו בסוף סדר רב עמרם והמדפיס לא הודיע ששינה את הסדר! תהי נוסה הסליחות עפ״י ב״י ץ: לך ה׳ הצדקה ולנו בשת הפנים, מה נר,אונן ומה נאמר מד. נדבר ומה נצטדק, נתפשה דרכינו ונהקדדה ונשובה אליך כי ימינך פשוטה לקבל ׳צבים, לא בחסד ולא במעשים באנו לפניך כדלים וברשים דפקנו דלתיך, דלתיך דפקנו רחום והנון אל תשיבנו רקם מלפניך, מלפניך מלכנו רקם אל תשיבנו כי אתה שומע תפלה, שומע תפלה עדיך בל בשר יבאו, יבאו אליך כל הרוחות וכל הנשמה, הנשמה לך והגוף פעלך חוסה על עמלך, הנשמה לך והנוף פעלך ה׳ עיצה למען שמך, אתנו על שמך עשה למען יצמך בעבור שמך כי אל מלך רחום והנון שמך, אלהינו בשנו ינבלמנו להרים אלה־נו פנינו אליך, אלהינו בשנו במעשינו ונכלמנו בעונותינו, אין לנו 3ה להשיב ולא מצה להדים ראש, כי עונותינו רבו למעלה ראיצ ואשמתינו גדלה עד לשמים, בי עונותינו רבו מלמנות ואשמותינו עצמו מספר, כי עונותינו עברו ראשנו כמשא כבד יכבדו ממנו כי עונינו:ניד נדאג מהטאתנו כי רבו פשעינו ננדן והטאתנו ענתה בנו, כי רבו משובותינו לך הטאנו הטאנו עם אבותינו הערנו והרשענו. מה נאמר לפניך יושב מיום ומה נספר לפניך שוכן שהקים, מה נאמר לפניך אדון הסליחות מה נספר לפניך אלוה נפלאות מה נאמר לפניך הי אלהינו ומה נספר לפ.יך כי אשמנו במעשיני, מה;אמר לפניך בוהן לבבות ומה נספר לפניך כי כגרנו בעוניני, מה נאמר לפניך גואל הזק ומה נספר לפניך בי גועלנו בעונינו,