Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1907-01-01 · V. 1907 - 5668 (1907) · page 20

יום המנוחה הזה ועל יום ר״ה הזה שנתת לנו ה׳ אלהינו?*קדושה ובמנוחה ולזנרון וחותם בא״י מקדש השבת וישראל וראשי חדשים. דף ל־ד. שר הי ץ וא נורסין: וברכת כיעים ושים שלום [וקדיש כולו ונפטרים לבתיהם לשלום]. שם שר ט־ ליתא כץ. שם שר כ־נ ז וא גורסיך. סדר הלכות תענית. שם שר כ״ז בעשרים ושמונה עד שר ב־מ בן נבט נמצא בא שר כ*ט (קודם ונשרף), שם שר כ״ט אחר בן נמליאל ן וא מופיפין: ור׳ ישמעאל בר, אלישע ור׳ חנניה סנן דיכהדם בכ״ז בו. דף ליה. שר בי ן וא מוסיפין קודם ואי אישתלי: ובן אמר רב ששת בשומע תפלה. שם שר ט־ קודם שאינו ן וא מוסיפין: היורד [א העובר] לפני התיבה. שם שר י־ב קודם יצתה ן וא מוסיפין: כסבורין העם לומר זה גדול מזה. שם שר ל־ז וליח א נורס: יש שמתהילין יי על רחמיך הרבים ויש שמתחילין בפסוק• רצו* סליחה ויש שמתחילין לא בחסד . .... וא לא גרם; ויש שמתחילין אתאנו על שמך. דף ליה: שר אי במקום אבינו מלבנו נמצא בן: שומע תפלה אבל אנו עתידן לכתבן בין ר״ה לתפלת יום הכפורים. ובן אמר שר שלום גאון זו ששאלתם שייט אומר סליחות אחר עושה שלום מותר לעשות כן דבי זה לא ראינו ולא שמענו שעושין כן. ועוד במסקנא דבל סליחות אומר ולא יעכב כל הטא ובל עון את תפלתנו כי אל טוב וסלה אתה ברוך המרבה לסלוח, אם אר אחר עושה שלום במה מסיימין אל יעשו כן ואין מנהג בשתי ישיבות אלא בחנון ומרבה לסלוח. ולאחר נואל ישראל אומר: עננו ה׳ עננו ביום צום תענית הזה בי בצרה גדולה אנחנו אל תעלם אזנך משמע תפלתנו ואל תתעלם מבקשתנו היה נא קרוב לשוענו טרם נקדא ואתה תענה כדבר שנא׳ והיה טרם יקראו ואני אענם עוד הם מדברים ־ ואני אשמע בי אתה ה׳ אלהינו עונה בעת צרה ופודה ומציל בעת מצוקה באי• העונה בעת צרה. ויחיד בין בערבית אע־פ שעתיד לאכול ולשתות אחריה ובין בשחרית ובין במנחה אומר בשומע תפלה ואינו חותם אלא אומר ומלפניך ריקם אל תשיבנו וחותם ברוך שומע תפלה. ולאחר התפלה מוציאין ספר תורה וקורין בויחל משה. והכי אמר רב שר שלום נ א ו ן תענית צבור ובכל תענית שנוזרין צבור על הגשמים ועל כל צורך קורין בין בשחרית בין במנחה בויחל משה בין בשני בין בחמישי ובין באחד בשבת ובשלישי וברביעי מפני שכל פרק ופרק צריך לקרות בו מורע שלו ומה שאנו צריכין לו ביום ששנינו (מנלה פ״ג מ׳ז—ל״א.) בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורץ כסדרן ואין עולין להן מן המנץ שנאסר וידבר משה את מועדי ה־ מצותן שיהו קורין אחר בזמנו.