Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1907-01-01 · V. 1907 - 5668 (1907) · page 12

8 לפיק ויהזרו ויטמאו את היד־ם ומים ראשונים בין בכלי בין על גני קרקע אחרונים אין ניטלין אלא בבלי דאמר אביי (חולין ק*ה:) מריש הוה אמינא האי דלא מטו מיא בתראי אארעא משום זוהמא אמר לי מר משום דשריא רוח דעה עליהו. וכשבוצע הפת מברך המוציא להם מן הארץ והיבא דאיכא קביעותא הד שדי לנולד,ו המוציא והד מברך ברבת היין לכולהו. והבוצע חייב ליתן מלה או ליפתן לפני יל אהד ואהד דאמר רבה בר שמואל משום יי חייא (ברבות מ׳.) אין הבוצע רשאי לבצוע עד שיתן מלה או ליפתן לפני כל אהד ואהד. והיבא דשרא המוציא ובוצע אסור לאשתעויי עד דטעים אותה פרופה ואי אשתעי מקמי דלטעום אותה פרוסה הדר ומברך ואי לא הדר ומברך ואניל הוה ליה מוציא שם שמים לבטלה וקא אכל פרוסה בלא ברבה. [אבל אי אומר (ע׳ ברבות מ׳.) טול וברוך טול ב־וך אינו צריך לברך גביל לתורי גביל לתורי אינו צריך לברך משום דכתיב ונתתי עשב בשדך לבהמתך והדר ואילת ושבעת דצורך אכילת המוציא הוא מסיים סעודתו ומאשי ידיה במיא שפיר משום דידים מזוהמין פסולות לברכה.] והנוטל ידיו באחרונה תחלה הוא מברך ברבת המזון דאמ־ רב חייא בר אשי אמר רב (שם מיג.) כל הנוטל ידיו באחרונה תחלה הוא מזומן לברכה [ותכף לנטילת ידים (עי ידי ברבות פ־א היא -ב ע־ד) משום דנתיב שאו ידיכם קדש וברכו את הי ושוטף את הכוס מבפנים ומבחוץ וימזננו מלא ומברך ברבת המזון. א* הוי הד או תרץ מברך באיי אמיד, הזן את העולם וכוי אם הם שנים סופדים ואין אהד נדול ממנו הייבין בל א׳ וא׳ לברך ואם אהד סופר ואהד בור סופר מברך ובור יוצא דלא מיהייבי בברכת זימון פחות מתלתא.] והיאך מברכין ברבת זימון אם הס שלשה או ארבעה או חמשה עד תשעה מתחיל המברך [ואוי] נברך שאכלנו משלו ועונים הם ברוך שאכלנו משלו ובטובו היינו ועונה המברך ברוך שאכלנו משלו ובטובו היינו. ומיל דהבי דתנן (ברכות פ״ז מיג—מ־טז) כיצד מזמנין עליו בשלשה אומר נברך שאכלנו משלו ולא משני תנא אלא בעשרה דקא משתמיט וקתני בעשרה אוי נברך לאלהינו. והכי אמת משמיה דמר רב ני ם י בריה ד רב שמואל דכד הוו בי עשרה ההוא דמזמין צריך למימר נברך אלהינו שאכלנו משלו ולא מיבעי למימר לאלהינו מ״ט משום דכתיב שית לד., גדלו לה־ זמרו לה׳ בלמ״ד ונם גבי ברכה אשכחן דכתיב ברכו את הי ויברך דוד את ה׳ ברבה בלמיד לא אשכחן וכן הלכה. באיי אמיד, הזן את העולם כלו [בעבור שמו הגדול] בטובו ובחסד וברחמים נותן להם לבל בשר כי הוא זן ומפרנס לכל והתקין מזון לכל בריותיו באיי הזן את הכל. נודה לך ה׳ אלהיט ארץ חמדה טובה ורחבה שרצית והנחלת את אבותינו ועל בריתך ששמת בבשרנו ועל תורה שנתת לנו ועל חיים והסד והן ומזון שאתה מלוה אותנו בבל עת ועל כלם ה׳ אלהיט אנו מודים לך ומברכים את שמך יתברך שמך תמיד עלינו לעולם ועד באיי על הארץ ועל המזון.