Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1906-01-01 · IV. 1906 - 5667 (1906) · page 64

— 59 — קודם לחכמת התכונה בלימוד בהכרה ומצינו ששמואל דדה בקי בחכמת התכונה כמו שאמר נהירן לי שבילי דרקיע כשבילי דנהרדעי, והבקי בהכמת ההגיון ימצא כי הם משתמשים בזאת ההכמה ובפרקי דר אליעזר נזכרו דברים עמוקים ברמיזות ובאמרם אין דודשין במעשה בראשית ולא במעשה מרכבה ביהיד אלא אם כן דדה הכם ומבין מדעתו מוסרין לו ראשי פרקים, יש לדעת בי אלו היו אסורות לא דדו מותרות ליחידים ולגדולי החכמים אכן הוא כמו שאמר סוד ה׳ ליראיו וארבעה גדולי ישראל בזמנם התעסקו באלו החכמות במו שאמרו זיל ארבעה נכנסו לפרדס ויש במדרשות רמזים לחכמות לא התבארו אלא לקוראים בספרי החכמות ואמרו זיל כי יפת אלהים ליפת רמז לחכמה יונית. השיב החסיד והלא הם לא התירו ללמוד אותה ההכמה אלא לרבן גמליאל לבדו. השיב החכם הדבר אמת נ* אינם מותרות אלו העומקות אלא לגדולי החכמים כמוהו ויש לפרש זה בעדן אחר אזירהו במקום אהד. השיב החסיד כבר הבנתי מה שדברת בשאר ואשאל שתודיעני האיך זה משקול הדעת. השיב ה ה בם ידוע חוא כי חכמת הפלוסום־א היא העיון הנבראים מקירתם(?) מצד שהם מורים על הבורא ית׳ ועל כן בל מה שתהיה הידיעה בבריאתם שלימה תהיה הידיעה בבורא יתעלה שלמה. ומצאנו שמשה רבנו ע״ה רמז על זה באמרו הודיעני נא את דרכך ואדעך והודה כי הדרך לרעת אותו הוא יריעת דרכיו ודרכיו הם מעשיו כמו שנאמר בים דרכך ושבילך במים רבים בלומר בים יראה האדם כח מעשיו כמו שנאמר יורדי הים באניות. ומעתה קנצי למלין, אקוד, לקבל על ידי המביא כתבי זה עם הכתב הנמסר לי מן דאקטאר איסלער אגדת ארוכה אשד בזה תשמח לב ידידך חיים בן כיה יוסף. זיא וואללען מיך אוגד מיינע פרויא געפעלליגסט דער איהריגע עמפפעהלען. [erhalten 25. Nov. 1834 beantw. 26. Jan. 1835.J 15. Zunz an Michael. לידידי החכם התורני כמהוריר חיים נדיו יאיר שלום וכל טוב. לולא האמנתי באהבת אלופי ורוחו הטוב כמעט נסונתי אחור ויראתי מלכתוב אחרי עברו זה שש ירחים, ובכל זאת אני גם היום מוסיף הטא על פשע, כי תקצר יריעתי ואין בידי מאומה מפרי עץ הדעת והמדע להביא מנחה לאדוני. אין דבר בפי רק קול תודה כי הרבה למדתי מחכמתך ומשקידותך. ספרי על חבורי ועניני המחברים בעלי שם טוב שכן ממולי השקט ובטח תוך הארגז, יען אשד נמכרתי לעסקי הזמן. ועוד בה שלישיה והיתד, לזמרת ישראל לפלטה. והא לאדוני פתרון הדתו: זה שש שבועות אני דורש ברבים מהות ספר תחלים ומשפתו פעמים בשבוע יום שני ויום המשי בערב, ובכל שארית הפנאי אני שוקד על דלתי ספר