Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1905-01-01 · III. 1905 - 5666 (1905) · page 177

114 .LXVIII יען אשר מכה ראיית המעשה צריך לזכור ולהזכיר בהלכה רווחה שכבר יצאה לכל ישראל נמרץ מאד הן מצד תקנות תא יצ־ו הן מצד תקנת קהלתינו הקדושה מקדמוני, שאסור באיסור כולל ובאיסור מוסיף ששום יחיד לא יקבל שום שטר חוב מן שום פריץ(1 ונלחות על קהלתינו הקדושה, ונתלה מזו אסרו אפילו לא על שום יחיד ק״ו ב״ב [של קל והומר] על האלופי׳ הקהל יצ״ן(2, .LXIX בהתאסף ראשי עם קודש יהד היה כל האלופי־ הקהל יצ״ו בצירוף אלופי ל״ב אנשים יצ״ו ביום ה׳ ער״ה סיון תס״ט לפ״ק לקבל שמש הכנסת לעבודת הקודש בבה״כ ההדשה.,,, מחוייב לישבע בבה״כ שבועת פאד״ק [פני (oder פתיחת) ארון הקדוש]. וכן אסור ליסע על הירידים ..,(3. .LXX יען אשר הנסיעה מה שאלוף כמהור״ר פייבש פרנס(4 נסע לק״ק לובלין, מעיקרא היו דעות מחלוקות להיות בשב ואל תעשה עדיף מנסיעה הדל בפרט לפי תוקף הכתב מאדה״ג [מאדוננו הגדול] הנזכר יתד,(5 אשר לא צוה לעשות בעת ההיא וועד קודש דד־א יצ״ו. וכמו כן כתב האלוף הקצץ הנאמן ב״י דד״א יצ״ו אך לפי שכתב הנאמן הדל דד״א יצ״ו בדרך ארעי בזה״ל [בזה 1) Von welchen Gesinnungen diese edelmännischen Geldverleiher gegen die jüdischen Schuldner erfüllt waren, erhellt aus einer Instruktion des kujavischen Landtages an die Landboten für den Reichstag vom 17. August 1726 (wiederholt am 19. Januar 1733): ״Das Gott feindliche Volk, die Juden fassen durch grossen Wucher zum Zweck der Vernichtung der Edelleute durch Wegnahme von Summen Wurzel zur völligen Erschöpfung und machen Fortschritte, ln Zukunft soll man den Juden kein Geld leihen und sie zwingen, das Geld an die Edelleute zurückzuzahlen. Die Herren Abgeordneten sollen die Edelleute dazu veranlassen“ (Pawinski IV 390, V 6 f.). 2) Das. S. 69 [75]a; 8. Tammus 1706. 3) Das. S. 77 [81 ]b. 4) Ueber ihn s. oben Nr. LX. Wie hier ersichtlich ist, war er in diesem Jahre Präsident der Synode. 5) Grossschatzmeister der Krone war damals Johann Georg Przebendowsky (Zeitschr. der hist. Ges. für die Provinz Posen VI 39). Danach ist Rabbinowitz a. a. O. S. 437 נקבעו ועדי הארצות אם גם לא על פי דבר מלכות מפורש zu modi׳ fizieren. Ueber die Stellungnahme des Unterschatzmeisters der Krone Szid׳ linsky zu den Verhandlungen der Synode von 1751 s. näheres meine Gesch* der Juden in Lissa S. 44. Auch dort ist ersichtlich, dass die Synode zu dieser Kategorie von Beamten im Verhältnisse der Abhängigkeit stand. Wenn R. Moses Chagis im משנת חבט׳ Nr. 346 (bei Friedberg לוחות זכרזן S. 96, Anm• 61) von der Synode sagt יקבוע אחד לשלש שנים ביריד יערזסלב so mag er vielleicht die Einberufung seitens der zuständigen staatlichen Behörde zwecks steuerlicher Feststellungen meinen. Tatsächlich tagten in Jaroslaw Synoden 1685, 1687» 1688 (unten Anhang, diese Materialien 1, 17), 1690, 1691, 1693 (Anhang)* 1699, 1700 (diese Materialien 1, 18) und in Lublin jährlich zu Gromnice in der zweiten Hälfte des 17. Jahrhunderts (יד אליהו a. a. O. Vorw,)