Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1904-01-01 · II. 1904 - 5665 (1904) · page 331

32? המסים המוטל על ערים ונחלאות יטנלקו פתאום וניזוקו ע״י איט או מים או רעדת איין ואין להם לשלם הערך שנערכו עליהם לזה יהי׳ המסים המוטל על היהודים למלאות סכום המוטל על בני המדינה והנה אינה נם על כמה נחלאות ועירות הדקות גדולות והמה אינו יהודים קודמים להניח להם סכום ערכם ..... II. ביה אל אביר• הרועים, כמסמרות נטועים, גזעי־ שעשועים, מקור החכמה ומדעים, כעל נהל־ מבועים, מכלכלים דו־ דע־ם, היה הורים וסגנים, פאר• הזמנים, יושבת תהכמונים, האלופים קצינים, פ־נם־ם ומנהיגים עדת •שורן דק״ק אמשטרדם, ולעומתם כ־וך יאמיו, לבעל כנפיים, או־ך הנוצה, ראש האיתנים, איתן מושכו,! ול לממשלת החכמה והתורה, ידיז ־דין •ורה לו הק ומשפט, המאוי כפטיש יפוצין סלע, ומצודתו פרוסה לעי־ הקדושה, ים ודרום הגדול, המפורסם, מה״ו ■ודא ליב נרד אב״ד ור״ם דק״ק הגיל סמיכת חכמים, אלופי לומדי תו־ה כי דינא רכא לאורייתא, יאירו '׳I עיה פיה, יוד?px2r שם שם rrr, ' נ", '-ושה, והנלווים אל כנתיב השלם, מאדון העולם — אמן. קול שאון כרחובות, קול מדאיבות ומבאובות, אגודות מוט חרצובות, קול הולך מארבע כנפות האיץ, שם יכסה בכיסוי המוסיף הבל, ולהב אש מתלקחת, וכפטיש ■פוצץ סלע המחלוקות, הברים טועה ומחשיב סרה, על אדונינו מורינו ויבינו הגדול עטרת תפארת ישראל, הנשר הגדול הגאון המפורסם מרי יהונתן נרד, הדב־ים יידו הדר* בטן, וכשביבי אש מתלקחת, עד שיש לחוש ה״ו שיבוא לידי קול רעש גדול, המתנבאים לעומת שרפים ונהשים, בכל מקומות וקהילות קדושים, אש־ תמן תלמידים ואהובים, להגאון מורינו ורבעו מהר״י נרד, המוסרים נפשם על כבוד יבם, באיטר שיודעים ומכירים אותו שלא נמצא כמוהו, אשר לו הכה ניתן מלע־לא, מרביץ תורה כארי וכלביא יתנשא, להגדיל תורה, ולהעמיד תלמידים שלימים ויראים, אשר מימות רבעו מאור הגולה, הגאון הגדול המפורסים מהוד“,- אברהם ברודא זצ״ל, לא אישתכח כוותי׳ מוצלה בתורה לעשות פר* ופירי פירותיהן אשר מפוזרים בכל קצוי ארץ, מרי רבנים הכמים ושלמים, מורי הוראות, ומי כמוהו מורה דיך ישר, במקהלות עם, ומוכיה בשער בת רבים, ורבים היטיב מעון בתוכהת מגולה ואהבה מוסתרת בהתעוררה רב, לתקן פרצי הדור ונגעי הזמן, מוסר נפשו וגופו על עבודת הי ותורתו, כל היום היא שיחתו, ויראתו קודמת לחכמתו, ועתה מי ירום ראש, ומי יעיז פניו היו לבזותו או לצערו, מלגלות פנים בתורה שלא כהלכה, דינו ועונשו ערובה, כדין להמבזה היה ומופלג בתורה, ובפרטות ממציאת תחבולות רשע, ועלילות דברים בזויות, בהבליהם הבדויות, על קורי עכבוש בנויות ורק על ספק טעות המחשבה, בצירופי התיבה, בקשו בנקרא חשבונות, בבלבול לשונות, ואמת מאתם נעדרות רק בקנאה ושנאה נאדרת, מעייל פילא בקופא דמהטא לדבר סוררת, ומראם עצמם כשירים, מקנאם קנאת ה׳ צבאות, וק־בם הוות, כולו רצוף אהבת תאוודץ קנאה וכבוד׳,^מסטרא דשמאלא, ומעטיו