Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1904-01-01 · II. 1904 - 5665 (1904) · page 152

148 ,,kehrten. Zu Beginn der Verfolgungen in Palästina, am Ende der ״Lebenszeit des R. Joseph und am Anfang der Tätigkeit Abajes ״und Rabas kehrte er, wie wir es noch bei Babylonien dartun ״werden, in Begleitung vieler palästinensischer Gelehrten ״nach Babylonien zurück. ״Deutlich heisst es in Horiot 14:אביי ורבא ור׳זירא ורבה בר מתנה הוו אמרי בל דאמר" (nach dem Tode R. Josephs) יתבי והוו צריכי רישא מלתא ולא מפרך להוי רישא, דכולהו איפריך ראביי לא איפריך חזייה* .רבה (בר מתנה) לאביי רגבה רישא אמר ליה נחמוני פתח ואימא* ״Hierin erkennen wir R. Sera II, den Kollegen Abajes ״und Rabas; da keiner die Ehre des anderen antasten ״wollte, trafen sie untereinander das Abkommen, dass der- ״jenige, dessen Ansicht allen Fragen standhalten würde, Ober- ״haupt sein solle. ״Würde R. Sera I damals noch am Leben gewesen sein, wäre ״er damals in Babylonien erschienen und hätte den Willen ״gezeigt, an die Stelle seiner Kollegen Rabba und R. Joseph ״als Resch Metibta zu treten, dann hätten ihn sicher Abaje ״und Raba und mit ihnen die ganze Metibta zum Oberhaupt ״gemacht; denn er war der Zeit nach ihr Lehrer. ״Allein R. Sera I kehrte überhaupt nicht nach Babylonien ״zurück. S. Chullin 18b: כי סליק ר׳ זירא אכל מוגרמת דרב ושמואל אמרי ליה לאו מאתריה דרב ושמואל את, אמר להו מאן אמרה יוסף בר* חייאי יוסף בר הייא מכולי, עלמא נמיר ובו׳ ור' זירא לית ליה נותנין עליו* חומרי המקום שיצא משם ובו' אמר אביי הני מילי ובו' רב אשי אמר* אפילו תימא מבבל לארץ ישראל רני מילי היכא דדעתו לחזור ר' זירא אין* •דעתו לחזור הרה•« ״Oben war es R. Sera II, der Kollege Abajes und Rabas; ״da keiner von ihnen den anderen überragte, auch ihr Alter ״annähernd gleich war, trafen sie untereinander das Abkommen, ״dass derjenige, dessen Ansicht allen Fragen standhalte, Ober- ״haupt sein solle. ״Hieraus erhellt sich uns die Talmudstelle Sebachim 105, ״die sonst ganz unverständlich wäre. Es heisst dort: אמר ליה רב המנונא לר' זירא לא תיתיב אכרעך עד דאמרת לי הא מלתא נבלת עוף* טהור לר״מ מונין בו ראשון ושני או אין מונין בו ראשון ושני אמר ליה בל* היכא דמטמא ארם במגע מונין בו ראשון ושני, בעי מיניה ר׳ זירא מר' אמי*