Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1904-01-01 · II. 1904 - 5665 (1904) · page 83

79 Anhang VII. בחינה מיוחסת לר' עקיבא איגר מאנשי החברה בק״ק פרידלאגד. אהה בן אדם צדה הביני לך, טרם יבא השמש ויחשיך: בטרם יבבה ני-ך השן לך דדיך נדו,־ אשר פיצת בהייך, טרם מהעולם יוציאוך דע אה אינך אביך, יבא־ הימים אשי־ לא הפצה בל ימיך הלא ידעה אם לא שמעת? אי1 עפי• השיב ועפי־ אהה בחייך, ולמקום אפל והישך יוליכוך, ועד הקבר ילווך. זביר נא את יים צאתך מאיצך. וממולדתך ומבית אביך, הילך יהא לזיים יעמליך יאין לא־ נגדם ■יהרים את ידיך. טיב מותך מחיים יאמרו יורש־יך. ברוך שהניע;■־ ־ביי ימיך. י־ידי ביתך ישבחוך, יום לשנה יזכרו את שמך, בל יע־ך יאה־ך ־בכדו בך, נם שיבבה חיקך תעות אותך. י^מה לא תזכור יום אשר ־בנים ילבישיך. יש־הויים יבביך, מעט תבן יוצע תחתיך. מבל העמל אשר עמלת בחייך, נ־ יהי דלוק על ראשך ובנגד פתה ביתך יישירו רגליך סביב יהלבון אנשי שלומיך יבשהילי זיתים בניך על כפים ישאוך ולבור תחתיות ישכיבוך, פתה פיך יהא מסוסה ועיניך, ושברי חרסים על פניך, צידה תהא לרמה כמותך, ירא ישאירו ב־ אם עצמיהיך, קייביך יאוהביך, ישובו לביתך, ואתה השאר שים ־1בדך ראה את זאת בעיניך. ושוב תשייב מעונותיך שס תשים משפטיך טיס בל אלה יגיעוך הן הודה לה' אלקיך יאז תנוח ותלך לבטה בדרכיך. Anhang VIII. Posener Gemeindebuch III S. 159-60. אגרה אשר נשלה.לקק _האמבורג, לאגדאו,. אמשטרדאם בעת כי החל הנגף מחלה האיערע להראות פה בקהלתנו עי״ב תקצ״ב. כביד ה' יהי' הזפף עליכם ראשיכם שבטיכם וזקניבם תראו שמהות וגיל במחוגה משפהותיבם ברבות שמים מעל יריקי בל טוב במעוגותיסם ה״ה הקצינים הנגידים המפוארים לשם ולתהלה מנהל עדה ישורון ק״ק ובראשם אדונם הרב מאת מגידי הדשות יצייטונגען) שמעתם כי ההל״ירע בעו״ר מועף ביעף אלינו יקונה פה עירנו: העלתה באשה וצהנהה בקריתנו הנה היא הורגה הרוגי׳ וברגזה ־הם בל הזברה(!), כיבה בידה הקר מלא מסך והנר מזה ערכה שולחנה טבחה טבחה יהקדיש ק־ואי' אדי העבים מלאו סף רעל, והמה באשר ירדו לא־ץ לא ישיבו עד אם בלו לאבל; בבל אשר תפנה מות ומשחית תריק, מדי עביה הנל תקה. גם שב גם ילד לא מצאי מנוח. שוד תנחומיה אבזרי היא• הגה החי־ רע הזאה למיד ולכפן יצהק. בי היא ־ורדה חדרי בטן׳ אם הוא יק ואין בי המחיה הזאת לא אמיה הון, בי אם אך נפש אהה היתה לה לשלל, לא תשקוט ילא הגיה עד־ גם מנית בית המת היתה לה למנה טורפה ורומסה ואין מציל איז מהסה לתרעלתה, אין מגן יפני בל משחיתה ובלי מפצה לא. ידעי ש־בעה, עקיבה מדם הליבות־' יכין ותוגה באירחותי' תיהבה (!) בנער בזקן, ונם על עיללים ויונק־ שדים תלהט להבה, לא השיבה ממות נפשם(?) יחיתם ידבי הסגייה. אף ב־ לא שבה הגות אל ולא קפץ באף רחמיי סי השם ברחמיו אם בשמאלו הרחיקנו בימינו ה־־יבנו, הוא פועל ישועות בקרב אחינו ב״י פה שוט