Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1903-01-01 · (I.) 1903 - 5664 (1903) · page 207

201 גוואשט תקנת שלהם• וידוע לו ודא זיא על הש״ם ביה שהדפיס בק״ק ברלין• ובפ״פ דאדד האבן עובי־ חרטות גוועזן בשביל כך זיך בחי' הגאון זצ״ל ניקש פאר נעטן קענין עד ביאות(!) הגאון הגדול מוהר״ך שואל י!) אב״ד נר״ו תנייה' לי על הגאדאב״ד נר״ו* יש כתב בפירוש בהסכמה שלו בחומש באר התורה עם פירוש יפה לשון אשכנז מה שהדפים כהר״ר ליב בהר״ר משה זוסמנש באמשט״ד לפרט יתהלות הי יבשרו לפ״ק (להוציא ספר זה מכלל תקנת הקהלה על הדפסת ספרים ישנים).ונם מהאחים פרופסים דרוקן שוין שלשה עשר שנים בש״ס והחציו להחתומים שלהם נאך ניט בפערדיגט אונד געבן זיא בדמים יקרים רז דר גימיינה למדן ניט זוכה זיין קען לקנות אותם. ונד יודע בכמה שנים נאך ניט קענין פערדיג מאבן• וואו איך יותר מהצי' במקח בזול גיבה בתכלית היופי• ובשבילם ממעט תורתינו הקדושה צו זיין ה״ו. וואו עניים ולומדים יתומים ואלמנות לפגי בגיהם האבן קונה גרדעזן - וכמה מאות למדינת פולין פך קויפט. ובשביל כך במדינת אשכנז נאך הסר זיין אזו האבי על חדש כמה אלפים פרקויפט ומעות רב דרויף ביקומן. ויותי מעשרת אלפים הוצאות האבי. בתכלית היופי יותר מראשונים ווערדן• ואיני יודע מי •מגדול בישראל ווערדי מסכים זיין ממעט תורתינו ח״ו צו דין. ובפרט דיזה תקנות אמשט׳יד זיין על ספי ישן כדי שלא ליקר השער ויד כל אדם •מוין לטובה• בכן באתי בנא ואין נא אלא לשון בקשה לכל הגאונים ופו״ט דבל קהלות הקדושת דיא זאך איין זעהן עמי. רען בשנת תקט׳יז לפ״ק בחודש חשון. דא מקהל פו״מ הקצינים והגאון אב״ד דק״ק אמשטרדם זיין דיא חרמות נעבשט כתבים והרמות עלי ועל כל בני עמינו קומן דז בשביל כך גשעהן איך העטי עובר חרמות גיוועזן. ודא פסק דינם בדפוס צו ער זעהן אונד לאמשטרדם גשיקט ווארדן. ובין זמני' הלז המדפיסים פרופסים דאמשטרדם לא השיבם אות אחת. דדאד כמה גאונים מסכים גוועזן עם הגאון הגדול וצדיק אב״ד בפיורדאודוד בכל דרכיו משכיל וה' עמו. אזו צדיק ודיין גדול ער גוועזן. ובי דינא רבה עשרה גדולי ישראל בבי דינא רבה גיזעסן. בצירו? האלופים!־הניס קצינים פו״מ וגובים דמפורסמים קהל ימיי •מני ימים אסיפה גהאלטן. וידוע דז הרוב שבקהל נר״ו בכל תפוצות ישראל ראוי זיין לישב על כסא של הוראה. מגאוני' בכל תפוצות ישראל. מדפיסי' האחי□ אדיה ער ליגט דז זיא או ע״י הבורר שטעלן זאלין. תוך זמן הגאון הגדול אב״ד דמדינת אנשבאך והגאון הגדול במדינת באמבעי־גך־מאר גאונים ורבנים כמו אגרת •מלהב לויט תוך זמן קצר אויז,מאבן זאלי או לבטל חרמות שלהם. דען זיין כל יום הוצאות מיובת. שאין יוכל לכתוב אונד מירנאך שאך פונקטן וסאטיספאקציאן נאך ביפאר בהלטן בדי דז ה״ו מכמה טעמים קיץ חילול השם רדז קומט. וויילין ידוע לקצת קהלות קדושת איזט ודא בק״ק פ”פ דמיין בשנת <:175 דעו 2s זעפטעמבעי* וכוי וד״ל. ובעז״ה האבי (מאוני פירשטיטעט) דיא (צענזור) ומאדונינו החסיד הגדול ק״פ פפאל*ן,דיא פריפילעגום עי האלטן כמו לאחר השעי בסדר זרעים צו ער זעהן. ובכל זאת בלייבה איך בדין ישראל.. דה אבקש• מכל גאוני ארין. כיון דאמרי צייתינא לדינא .קרעינן ליה. מיט זולכי חרמות ימלא כדת בלי אזהרה צו איבר פאלין ולא על עצמי יצא רק,על כל עולם,וכי עולם של הפקר הוא ובצוק עשו. ובפיט כמו לראות בהתחלות הכתבים הלז רז פסק פר בליבן אונד Gemeint ist die kaiserliche Verordnung, oben I! 152.