Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1903-01-01 · (I.) 1903 - 5664 (1903) · page 204

198 ואתר שלא יטמאו את ידיהם ח״ו ובכזב״ים* המדפיסים פררפס מאמשטרדם. רק באמת אחת משתים. או המדפיסים הנ״ל הטעו את הרבנים כאש־ר כמוס כמדי ואגלה את זאת בטענותי ותביעותי כשיבואו עטי לדין ישראל כמבואר למטה. או אחר המעשה הנ״ל שכתבו להקהל פיורדא יע״א בשנת תקט״ז לפ״ק בעת ההיא שפכתי שיחי לפני הגאון אב” ד החסיד מהורי־ דוד שטרויז זצ״ל אב״ד ור״ט דק״קפיורדא באסיפה,אחת עם הקהל פרנסים ומנהיגים מנהלי עדת ישוד־מ ק”ק הנ״ל ובקשתי ממנו להזמין האחים המדפים(!> לעמוד עמי לדין. ואותו החסיד זצ״ל כתב אליהם וקבעו להם זמן זטנא בתר זמנא. ולאחר שהעבירו המועד שקבע עליהם הוצעתי קצת מטענותי לפני הרב החסיד זצ״ל.ובית דינא רבא ונמנה הוא ובית דינו ובעיון רב יצא שאין שום אדם ימחה בי להדפיס את הש״ס כאשר עיניכם תחזינה משרים דלמטה ההעתקה מפראטיקאל מהפנקס דקהל יצ״ו מק״ק פיורדא ולאותו זמן הבאתי אותן פראטיקאל וכתבים תחת מכבוש הדפוס שלי ושלחתי לכל מדינה ומדינה אותן כתבים עם התנצלותי ומסתמא כאשר ראו הרבנים אותן הכתבים הותרו הרצועה שלהם מאליהם ובידיעותיהם כי מעיקרא מעשיהם באונס דלא ידעם. זאת ולא זאת כשיצא בשנת תקע״ז לפ״ק מפי הקהל ורב' החסיד זצ״ל עם בית דינא רבא נכתבי,פ וגשלחם אותן כתבים להקהל אמשטרדם מהקהל דק״ק פיורדא עם אגרת שלו; שלהם הכל כמבואר בההעתקה בכתבים דלמטה ומאותה עת עד היום אין קול ואין עונה ועל האחרונים נאמר ונשנית ולא בשביל דבר שנתחדש בורק כמלמעלה שכבר הותרה הרצועה ועוקרים הנדר והחרמות מעיקרא כנ״ל. ועוד דבר שנתחדש בו יראה עיניכם למטה מה שיצא מיד הטהור הרב הגאון הגדול המפורסם הישיש מהור״ר יושע העשיל מלבוב אב״ד דק״ק שוואבך ומדינות אנשבאך נר״ו לתשובת על אגרת הדפום מאמשטרדם להקהל ולהרב דק״ק אמשטרדם. וכה״ג מה שיצא מפי ב׳ד דק״ק פיורדא בכתיבה תמה וישרה. וההעתקה מאותן כתבים הנכתבים מהקהל פיורדא לקהל אמשטרדם כעת עיניכם רואות למטה ולא מהמה לבדה יצא הדבר אלא הקדימו שמיעה לעשי' ששומעים מהב״ד דעתם ובהסכמה אתת ובאסיפה אחת יצא הכתב מב״ר בחתימה שתחת אותו הכתב ובשולי היייעה העתקתי אותו הכתב עם חתימותיהם. ובטוח אני בעז״ה שבתוך ימים מועטים יבואו רבים כאלה כהנה וכהנה מכמה וכמה גאוני ארין להדפוס לסייעני ולתומכני בימין צדקה. ותוכן כל הכתבים בחרא מחתא מתתינהו שאני מוכן לציית דין ישראל בזבל״א וזבל״א או בב״ד בק״ק פיורדא והדין נותן שהתובע הולך אחר הנתבע ויהי' נאמן עלי הדיין אשר ידון בינינו שאותו הזמן אשר גבלו להם הראשונים הרב דמדינו' א״ב נר״ו והב״ד דק״ק פיורדא הנ״ל ובטוח אני שאף חאחרונים יסכימו לכך. ועל הפרנסים ומנהיגי׳ וג״ץ דק״ק אמשטרדם תמה תטה אקרא המה עושים כאלו. לא ידעו את יוסף ואחיו פרופס ומפני מה לא. זכרו בכתבים הנשלחים מהמה לכל תפוצות ישראל מאותן כתבים משנת תקט״ז לפ״ק. וכי השליכו חוצה את כתב׳ייהם ולא תפשו לכבוד הראשונים הרב ובית דינו. אשי בארץ החיים מנוחתם. זאת הדפסתי להודיע צערי ומכאובי לרבים המתלוננים עלי בכז״בים שונים ושונים ואלולי מסתפינא שילאו האנשי' הנכבדים הקוראים מהקורא את כל פרטי הדברים ואז יראה מי וטי ההמה פרצו גדר בחרמות ושמתות או בי או בהם. וחלילה לי כזאת והמה תולין קללתן באחרים. ואדרבה המה *) Eigentlich ״Lugefl“ spöttische Umschreibung für das ähnlich klin* gende כתבים (Briefe).