Kalender und Jahrbuch für Israeliten · 1866-01-01 · Zweite Folge, erster Jahrgang 5626 (1865-1866) (1866) · p. א

א מנהגי בית הכנסת תשלי ער״ה ע״ח. ערבית המלץ־ הקדוש, ומק״ז. שחרית קורץ בב׳ ש״ת בא׳ ה״ג רה׳ פקד ובב׳ למפטיר ובחדש השביעי ותוקעין שופר (מילה מלין קודם התקיעות ובחזרת הש״ץ תפלת מוסף או׳ הפזמון, ז״בדמילה בפתיחת אה״ק קודם כי זוכר כל הנשכחות) אשרי העם, אשרי יושבי, מוסף ותוקעין שלשים קולות. אחר מנחה הולכין אל הנהר כנהוג. ליל ב׳ מק״ז ומניחים לפני המקדש פ״ח׳ שהרי׳ קורין בש״ת והאלהים נשה ובב׳ כאתמול חוקעין שופר מוסף כאתמול. במנחה א״א א״מ ומקבלין שבת ומדלגין התנערי. שבת שרבה במ״א אומרים המלך הקדוש וא״א במ״מ שחרית יוצר (במילה או׳ גאולה דמילה, וכן בכל שבתות השנה אף כשא״א בו יוצר אומר גאולה דמילה) זקורין בפ׳ האזינו הזי״ו לן. מ״ש המלך המשפע. יום א׳ ד׳ בו צום גדליה משכימץ לשליחות (מילה בעי״ת או׳ ז״ב דמילה אצל והארץ אזכור) ענינו בין גואל לרופא וקורץ ויחל ש״ומ, ואו׳ גס במצחה ב״כ וש״ש. עי״כ א״א תחנה לא באשמורת ולא בתפל׳ וא״א, מזמור לתודה ולא למנצח ולא שמ״ל אבל אומרים בשחרית א״מ. למנחה הח״י עם הוידוי. ערבית הוא י״ב מדליקין נרות ומתעטפים בציצית ומתחילין כל נדרי מבע״י. ואומרים מזמור שיר ליום השבת ואמ״ב ברכת שהחיינו, ומזכירין שבת ויכולו ומג״א ואו׳ המלך הקדוש וא״א א״מ וא״א במ״מ. שחרית (מילה או׳ ז״ב דמילה בפא״הק ואחר והארץ אזכור ומלין אחר אשרי קודם יהללו וי״מ קודם אשרי) וא״א א״מ, וקורץ בב׳ ש״ת בא׳ ז״ג באחרי מות ובב׳ למפטיר בפינחס ובעשור לחדש, ואו׳ יקום פורקן ומ״נ ואו׳ א״ה למושף עולץ לדוכן. למנחה קורץ ג״ג בפ׳ אחרי בעריות והג׳ הוא מפטיר וחותם במגן דוד. בנעילה או׳ חתמנו בתפלה ובא״מ ותוקעין תקיעה א׳. ערבית א״א וי״נ וא״ק ואו׳ ויתן לך מבדילין כבשארמ״ש. א״א תחנון ולא יהי רצון אק״ה עד אחר שכות ואו׳ אא״א ולמנצח חוץ בימי חו״המ. ערב סכות, מערבין ע״ת. ערבית הוא סכות מערבים ומק״ז (ועל שלחנו לישב ואח״כ זמן) שחרית יוצר ומברכין ענט״ל ושהחיינו, וקורץ הלל שלם (כל ט׳ ימי החג) וקורין בב׳ ש״ת בא׳ ז״ג שור או כשב ובב׳ למפטיר בפינחס ובחמשה עשר, אחר מושף מוציאין ש״ת להושענא (ושדר ההושענות נרשם להלן כשוף) ואין שוגרין הארון עד אחר ההושענות. ליל ב׳ מעריכים ומק״ז(ועל שלחנו כאתמול), שחרית קורץ כאתמול. מושף מוציאין ש״ת להושענא ואחר מנחה' אומרים לכו נמנה ולכה דודי ומדלגץ. התנערי והוא שבתחה״מ א״א במה מדליקין, שהרית יוצר אחר הלל קורץ קהלת ק״י א״כ וקורין בב׳ ס״ת בא׳ ז״ג ראה אתה אומר אלי ובב׳ למפטיר וביום השני וביום השלישי מוסף די״ט ופסוקים משפיקא דיומא ופוהחין הארון להושענא. מנחה קורץ בוזאה הברכה ואין אומרים צו״ץ מוצאי שבת א״א וי״כ וא״ק. בח״המ״ש אומרים מזמור לתודה ומוציאין ש״ת וקורין ד״ג, ביום א׳ ב׳ דה״המ קורץ לכהן וביום השלישי ללוי וביום הרביעי, לשלישי וביום החמישי, ולרביעי חוזרין וקורץ וביום השלישי, וביום הרביעי ועד״ז קורץ בג׳ ובד׳ דחה״מ. מוסף די״ט ופסוקים משפיקא דיומא ומוציאין ש״ת להושענא יום ד׳ ה׳ דחול המועד הוא הושענא רבא או׳ מזמור לתודה ולמנצח השמים וא״א נשמת ואו׳ א״כ שמע אחד גדלו ועל הכל ויעזור וקורץ לכהן ללוי ולשלישי כאתמול ולרביעי חוזרין וקורץ וביום הששי וביום השביעי מוסף קדושת נעריצך אדיר ומוציאין ז׳ ש״ת להושענות (מילה או׳ קודם החרוז אנא׳ הבט לברית זכור לנו ברית אבות עד והארץ אזכור, ואח״כ או׳ ז״ב דמילה) אין כאלהינו. ע״ת, ערבית הוא ש״ע מעריכים ומק״ז(ועל שולחנו אין אומרים לישב,) ’שחרית קורץ בב׳ ש״ת באחד ה״ג עשר תעשר ובב׳ למפטיר ביום י השמיני ומ״כ ואו׳ א״ה, למוסף משיב הרוח. ליל ב׳ הוא ש״ת מעריכים ומק״ז ואו׳ אתה הראית, ומוציאין כל ש״ת שבהיכל ואו׳ אנא ה׳ ומחפשין מה שיקראו למחר שחרית יוצר וקורץ בג׳ ש״ת בא׳ וזאת הברכה ובב׳ בראשית עד לעשות ובג׳ כאתמול. אחר מנחה מקבלין שבת ומדלגין התנערי והוא שבת בראשית א״א במ״מ, שחרית יוצר ומ״ה וא״א א״ה, למנחה א״א צ״צ ומתחילין לומר ברכי נפשי. חשו] ר״ח יעלה ויבא, הלל בדילוג וא״א שמ״ל. שחרית קורץ ד״ג בפ׳ התמיד ור״ח. פ׳ נח הוא שר״ח יוצר ומוציאין ב׳ ש״ת וקורץ בש״ת ב׳ למפטיר וביום השבת ובראשי חדשיכס וא״א א״ה. מוסף אתה יצרת וא״א צו״ץ. פ׳ לך לך מבה״ב (מילת או תחונה מבה״ב למנחה). יום ב׳ ו׳ בו תענית שני קדמאה או׳ שליחות כנהוג (ואם עשרה מתענים אומרי׳ ענינו בין גו״לר .קורץ ויחל ואו׳ גם למנחה ברכת כהנים ושים שלום). יום ה׳ י״ג בו תענית חמישי כנאמר לעיל. יום ו׳ י״ד בו אומרים פה פראג אחר תפלת י"ח שליחות השייכים לי״ד חשון, פ׳ וירא