Kalender und Jahrbuch für Israeliten · 1866-01-01 · Zweite Folge, erster Jahrgang 5626 (1865-1866) (1866) · p. ×’

ג מערבית מזכירין שבת ואו׳ ויבולו ומ״א ומקדשץ בלא זמן ק״ע וא״א במ״מ. שחרית אומרים היוצר עד ש״ע משבח״המ (במילה או' יום ליבשה אצל ש״ח וברח דודי אצל ג״י), ובחזרת הש״ץ התפלת אומרים הפיועים מיום ז' אותותיך, ואו׳ שיר השירים ק״י אין כמון ומוציאי; ׳ ב׳ ק״ת וקורין בא' בפ׳ ראה ז״ג עשר תעשר ובב׳ והקרבתם, יקום פורקן ומ״כ ואו, א״ה.~ למוקף פ״פ עולין לדוכן. מי״ט ת״ע קודם ויהן לך). (וכן בכל מ״ש הספירה) ומבדילין כבשאר מ״ש. אסרו חג או׳ פ״פ שליחות אחר תח״י אל דמי, את כל התלאה, פזמן אל נקמות.• יום ה' כ״ז בו אין מתענים ואין מתפללים בו הפלת יכ״ק פ׳ שמיני יוצר משבת אחר פקח וראשון דקפירה(מילה בשבתות הספירה או׳ גאולת דמילה קודם שירה חדשה וגאולה דיומא אצל ג״י) ומ״ה ואו׳ א״ה (אף כשיש חתונה או מילה בשבתות הקפידה או׳ א״ה), למנחה מתחילין לומר פרקי אבות, (כאשר נרשמים מדי'שבת בשבתו בתוך הלוח) אייר פ׳ תזריע מצורע מבה״ב (חתונה או מילה מבה״ב למנחה) ובתעניות בה״ב נוהגים כמו בחשון. יום ה׳ י״ח בו ל״ג בעומר א״א תחכה. אף במנחה שלפניו וא״א יה״ר .אק״ה, יום ו׳ כ״ו בו אף פ״פ ירעדו המחנים בשביל השריפה משנת תקי״דלפ״ק. פ׳ בהר בחקותי מ״ה ואו׳ א״ה. JVD א״א החנון ולא יה״ר אק״ה עד אחר א״ח דשבועות. פ׳ במדבר יוצר משבת שלפני שבועות או׳ א״ה וא״א צו״ץ. ערבית הוא מעריבים ואומרים ותודיענו ומקדשין יקנה״ז. שחרית יוצר וקדר ארץ מטה, הלל שלם ומוציאין ג׳ ס״ת, אקדמות, וקורץ בק״ת א׳ בחדש השלישי ואומר ארכין קודם עשרת הדברות׳ ובב׳ קורץ למפעיר בפינחס וביום הבכורים. ליל ב׳ מעריבים ומק״ז, שחרית יוצר וקדר אורה חיים, ה״ש רות, ק"? אין במורי ומוציאי; ב׳ ק״ת וקורי; בא׳ כל הבכור(ואם מוקיפץ מתחילין עשר תעשר) ובב׳ כאתמול. יציב פתגם, ומ״נ ואו׳ א״ה, מי״ע מבדיל׳; בלא נו״ב. פ׳ נשא יוצר משבת אחר שבועות. פ׳ בהעלותך או׳ מאורה אשר יצר. פ׳ שלח אהבת' שש מאות, ומ״ת וא״א א״ה. תם ל? יום א׳ ד׳ בו אומרים פ״פ אל מלא רחמים בשביל השריפה מג׳ תמוז שנת תמ״ע לפ״ק. פ׳ חקת או׳ אהבה אל מהוללי. תענית שבעה עשר נדחה ליום א׳ י״ח בו ומנהגו כמו בעשרה בעבת. (פ׳ פינחס מ״ה ופ״פ או׳ א״ח. ואם יש מילה בשבתות שבין המצרים א״א א״ח. אב דברים א״א צו״ץ ולא פרק, ערבית הוא תשעה באב נדחה, הש״ץ אומר אומר המבדיל וחולץ מנעלים קודם ברכו והקהל אחר ברכו ומקירין הפיכת ומתפללין בקול נמוך, ואחר תח״י אומר קדיש תתקבל איכה וקינות, ומוקיפין איך מפי בן ובת וארוך הקינות או׳ וא״ק קדיש שלם בלא תתקבל עלינו, ואין מבדילין רק כל אחר כשרואה כר מברך בורא מאורי האש ואין מברכי; הילדים. שחרית אין לובשין עלית גדול ואין מניחין תפילין והש״ץ אומר ענינו בין גו״לר וקורי; ג״ג כי תוליד ח״ק, והג׳ הוא מפעיר. קינות, אשר? ובא לציון וא״א למנצח ומדלגין גס הפקוק ואני זאת בריתי קדים בלא תתקבל (מילה מלץ אחר הקינות) עלינו וא״א שיר של יום ולא שמ״ל ולא שיר היחוד). מנחה לובשין עלית גדול ומניחין תפלי; ואומרים שיר של יום, ושיר היחוד וקורי; ויחל, ואו׳ נחם ועננו והש״ץ או׳ ענינו בין גו״לר וב״צ וש״ש וא״א תחנון. יום ו׳ חמשה עשר ב3 א״א תחנון אף במנחה שלפניו. פרשת ואתחנן שבת נחמו יוצר ואו׳ א״ה. פ׳ עקב או׳ אהבה ומ״ה וא״א א״ה. אלול פ׳ ראה הוא שר״ח מנהגו כמו בחשון. אחר תפלת שחרית לב דר״ח מתחילי; לתקוע בכל יום ערב ובקר קשר״ק עד ער״ה. יום א׳ כ״ב בו משכימי; לקליחות (במילה או׳ בק״ק ז״ב דמילה אצל והארץ אזכור, אבל פ״פ א״א ז״ב דמילה רק במילה בעשי״ת). פ׳ נצביסיוצר משבת שלפני ר״ה ואין מ״ש ואו׳ א״ה. מ״ש א״אוי״נ וא״ק. למחר יום א׳ כ״ע בו ער "ה ז״ב משכימי; לסליחו׳ ואו׳ תחנה באשמורת (ופ״פ א״א) ולא בתפלה ואו׳ למנצח, ואין תוקעי; שופר ויחיד המתענה אומר במנחה ענני בשומע תפלה, ונוהגים לעבול כדי לכנוק ליום הדין בקדושק ובעהרה, ולהיות תפלותינו מקבלות לב״ע אכי״ר.