Jüdisches Jahrbuch für die Schweiz · 1916-01-01 · 5677 = 1916/17 (1916) · p. Seite 117

117 Ausnahme — die schöne Art aber, wie die beiden Gemeinden ihre Dankesgefühle gegen Gott zum Ausdruck bringen, ist ebenso ergreifend, wie wohltuend. Nicht in einem lauten Feste mit Becherklang und Trinkliedern feiern sie die Wiederkehr des kritischen Tages, sondern in einem Fasttage mit Almosengeben, durch Teschufoh und Masim Tofim! Könnten wir Heutigen nicht manches aus solchen vergilbten S’licho-Notizen lernen? Baden J. Fröhlich. MIETTES DU TALMUD. Travail. (I שמעיה אמר אהב את המלאכה (אבות Schamai avait l’habitude de dire toujours: ״Aime le travail!“ * * * הבטלה מביאה לידי זימה (כחובות פ׳ה משנה) L’oisivete mene ä la debauche. * * * ר׳אחאי בן יאשיה אומר בזמן שארם אוכל משלו דעתו מיושבת עליו אפילו אוכל אדם משל אביו ומשל אמו ומשל בניו אין דעתו מיושבת עליו ואין צריך לומר משל אחרים (אבות דר׳נתן פ׳לא) Quand on vit de son propre travail, on a une veritable satisfaction: meme si ce sont les propres parents ou les propres enfants qui nous entretiennent, nous ne pouvons pas eprouver cette joie; cette veritable satisfaction est completement inconnue de celui qui vit aux depens d’autres personnes. * * * גדולה מלאכה שמכבדת אח בעליה (נדרים מט.) Grand est le travail, il honore 1’homme qui s’y livre. A. 9