Jahresbericht der Landes-Rabbinerschule in Budapest · 1905-01-01 · 28. für das Schlujahr 1904-1905 (1905) · page 275

כט. לבטי יוסף כ״ר עמנואל* יצ״ו קוניאן1). יהי שלום בחילך, והילך לאוריתא! הגם הלום ראיתי כי לך דמיה תחלה ולשכלך, יען אשר זכר עשות חסד להשקיף ממעון קדשו לבא בנקרת הצורים, להביא את 9' בשורת ברכתך מהב.רכה העליונה אל מעין נרמס ומקור משחת כמוני היום עד כי עמל הוא בעיני למצוא נושא לזמר לשמך כי נעים ולכל תכלה ראיתי קץ ואין קץ לשיעור שבחיך , . . .2 *) (foi. b) מלא[ה] מים קרים אם תהפך על פיה מחפזם לצאת בעמדם יעמודו, כן אלצוני כליותי מרוב תהלותיך אמרו לי סיימתינהו לכולהו שבחי דמרך8) כי כמעט נשתתקתי, ולולא כי יראתי פן תאמר בלבבך .שתיקה כהודאה דמיא"4) «והגס לבו בהוראה שוטה"5) כבר החרשתי, אכן אמרתי אני גם אויל מחריש כסיל יחשב כי ישמע ויקשב רוח נושב מעשה חושב, ובדד ישב ולא ישב רוחו יזל עסיס אהבה עד מקום שידו מגעת ועתה נשיא שמחל על כבודו ומלך שואל בשלומי, וקול דודי דופק וידו על כפות המנעול איש האלרדם דבר ואני לא אנבא? זאת היתה לי ואבוא היום אל העין עין הבדולח ואבן השוהם לשאוב בששון ממעיני ישועות של כבודך ולתלות פניך לעשות לאלה לפקדיני כי כל דבור אשכול הכופר, וכל אות צרור המור לי והמתחיל במצוה אומרים לו גמור6 *), ואלה מוסיף על הראשונים להודיעני אגב גררא איזה הדוש יתחדש בלימודכם יום יום, כי ידעתי 1) לא ידעתי לכונו. קוניאן הוא שם טקום וגם שם משפחה. צונין (צור נעשיכטע 259) הזכיר יוסף ונפתלי בן ישראל קוניאן, ישראל קוניאן נזכר בסי׳ ם*ט ובסי׳ קל״ז וכנראה היה נם הטפואר יוסף אשר נזכר באותו סימן מבני משפחת קוניאן, בדיואן סי׳ 117 יש שיר »בנישואי כמר ישראל מקוניאן יצ״ו ומרת יוסטה זונתו שנת שמ׳ט". יהודה קוניאן נזכר בס׳ מקוד, ישראל ל״ה ע״א. אמנם יוסף שלנו בנראה לא נקיא בשם משפחת קוניאן רק שם היה מקום מושבו. י) תיבה אחת נמחקה וצריך להשלים קעיה. 8) ברכות ל״ג ע״ב. 4) יבמות פ״ז: וש״נ. 5) אבות די ד׳. 6) בראשית רבד, ם' ב׳: התחלת גמור (מובא גם בילקוט על התורה רמז ק״ז), בראשית רבה פ״ה נ׳ (דבר׳ ר' ח׳ ד׳ וסדר אליהו זוטא פ״ט): בשם ר׳ יוחנן כל מי שהוא מתחיל במצוד, ואינו גומרה קובר את אשתו ואת בניו (סוטה י״נ:), תנחומא עקב סי׳ ו' j אם התחלת במצוד. הוי נומר את כולה, ירי מנלה סוף פ״ב (פמח״ם פ״י ד,״ו דף ל״ז ע״ד וביצה פ״א דף ם' סוף ע״ב): אמר ר׳ יומה טכיון שהתחיל במצוד, אומרים לו טרק (פי׳ נמור), אבל בצורתו ממש לא נמצא המאמר בגמרא ובמדרשים, 3