Jahresbericht der Landes-Rabbinerschule in Budapest · 1905-01-01 · 28. für das Schlujahr 1904-1905 (1905) · page 263

45 ואם ככה תעשה, והיה הטוב אשר תיטיב אליו יהיה לי ולא לו וגם אני אודך ואהללה שמך לעולם ואשר דברנו יחד על הכתיכה הכל שריר וקיים נעשה ונשמע בע״ה רק יהי ה׳ אלהינו עמנו ולך שלום. מד♦ להנ״ל. פלא יועץ שר שלום. מחשבות אדם כי המה הבל יסבו בלכתן יעלו שטים ירדו תהומות ישכחו ויעטרו יזכרו וישבו1) .... תהלת המחשבה לשלח גרגרי אמרי אלו ביריעות המכתב להשתחות ולכרוע אל פני הדרת מעיב לדרוש ולתור שלומו ולכל אשר אתו ימין ושמאל יפרוץ. וירד מים עד ים ברוחב לב נבון עד שמים יגיע לברכה בקרב הארץ וסוף המעשה ידע נא כ־ת כ¬ אחרי כל גל וגל שבא עלי ממבוכות הזמן עצמו, וגם אמנם אחרי מות הצדיק הנני נשבר ונדכה ולטנוס לי בחרתי לגור ויניציאה עם בני ביתי וזה לי פה כששה חדשים2), ורצה המקום לזכות או לדכא אותי להפיל מנת חלקי במלאכת מלמדי תורה ונאמר כי היא חייך ואורך ימיך, ולחן וכבוד נתנני ה׳ בעיני רבים מאנשי העיר ישאוני וירומטוני למעלה למעלה מערכי השפל אשר לא ידעתי מה, ומה גם עתה אוהבי ורעי יכלו לי והשיאוני הרהיבוני להשמיע קולי על גפי מרומי מקהלות ברבים והדרשה תדרוש כי יאמרו אלי כי אין מוכן וראוי לזה יותר ממך וד׳ נתן לך לשון למודים גם בלשון הנוצרי למה תחריש ויהיה לך לטוב ומועיל כי יחלו פניך רבים תעמיד תלמידים הרבה ויודוך כי תיטב לך ולהם וחיית ורבית, ואני אחרי הדחייה פעמים שלש ראיתי להנאתי ולטובתי לנסות דבר ויהי מה, ודסכמתי עתה בחג השבועות3) זמן מ־ת אשר הנושא רחב ידים והרשות נתונה לדבר בו איש כמסת ידו להחל ולחבר הדרוש כיד הי הטובה עלי. אתה עתה יושב תהלות ישראל אם תרצה לכבדני להטצא אתנו בתוך העדה הנועדים במקהלות לשמוע לקולי תרב גדולתי ותסוב תנחמיני ושגיאות, תודיעני ללמוד וללמד הסכת ושמע לקול עבדך המתפלל לה׳ להאריך ימיך בטוב ובנעימים ושלום. *) ב' תיבות נמחקו. *) בסלו ה' שנ* *נ בא לוינ-ציאה שנה אחת אחרי מות אביו הוא "הצדיק' ואחרי אבדת ממונו והונו אשר הזכיר במי׳ ט״ב וזאת היא "מבוכות הזמן". *) בחג השבועות אבל שד״ל הביא בקצור "חיי יהודה": בשבת נחמו השנ׳ג התחיל לדרוש בבה״ב ברוב עם, ויתן ה׳ חנו בעיני בל שומעיו, ובזמן בתבו ם' ימי חייו בבר עברו יותר מעשיים שנה שהיה דורש בקביעות תמידי בכל שבת בשלשה וארבעה מקומות. אולי דרש בראשונה בבית המדרש אחר זמן מד. התחיל לדרוש בבית הכנסת.