Jahresbericht der Landes-Rabbinerschule in Budapest · 1900-01-01 · XXIII. für das Schlujahr 1899/1900 (1900) · page 189

29 1 לשון המשנה והתלמוד. מן האבנים החיצונות .כנר נחלק דינה של אותה האמצעית צד שמשמש את הטהורה טהור וצד שמשמש את הטמאה כבר הוחלטה כולה לטמאה טה׳. 90 הלל בן הבא מאיסור כהונה. חלק גלה נא דרוידה (תבואה שלא נקציה) ואכלה את החלק עט׳ (ז ד) ונד חלק מחליק (פאר, ג ג) הזרע שלא נקצר. *הנים הכלה הכתר. שעל ראשה. חריות הדקל (סוכה ד ו) הן כפות תמרים וקודם שיתפרדו העלין נקרא לולב• חריצים (ב״ק ה ך,) כנדק ניז מגאך (בל״ע ול;׳פ ז חרוץ) שראשו צר וקרקעו רחב וחוא מקום עמוק סביב לחומה נד. 95 חרץ . . . הוא מקום שפעמים מתקבצים בו מים ושוודן בו ימים רבים ואינן ראויים לא לשתייה ולא להסתפק מהם ופעמים שריחן רע ואפילו לטבילה אינן ראויין. חררה (כלים יא נ) ברזל שמתיכין אותי בדרך שאופין את החררא .מן ג׳ עוגה טו7. טבוח (חגיגה ב ד) יום של אחר יום טוב שהיו עושים אותו יום זבחי שלמים ומקריבין קרבנות כדי ללות המועד בשמחה וכשרדה בית המקדש קיים היו [מקייבין קרבן ובגלות היו] קוראין אותו יום טוב שני ועליו גרסינן חל י״ו להיות בשבת ישרפו העצמות והגידים בי״ז וכן נמי יום טבוח של עצרת הנאמר בחגיגה תלי. אבן הטועין אבן שאדם חזק מנסה וטוען על כתפו. טינופת (בבא בתרא ו ב) יש במקחות צרורות ועפר ועצים ואבנים והיא טינוף מתליעות שיש בהן תולעים. 100 טיפת התנור (כלים ה ג) היא כמו חצר שעושין מצד התנור לשבת ־ עליה רוט׳ בחצריהם ובטירותם (בראשית כה טו). טפלה של תנור (כלים ה ז) כל דבר שטחין אותו על התנור וזולתו בדי לחזקו נקרא טפלה. יאור בפרק המקבל (ב״מ קג;) לארישא (צ״ל אריסא עביר בי׳ יאורי) פיר׳ עושה חריצין בקרקע שהולכין המים על פני כל השדה. נירסא משחתת תחת הינומא (כתיבות ב׳ א׳). - 96) כן נכתב הערך בב״י A1• ובכ״י •ע נמחה קצת הערך ונשארו הדברים האלה: טבוח יום של אחי־ יום טיב שהיו עושים אותו.כדי ללות המועד בשמחה וכשהיה בית המקדש קיים ... קרבן ובנלות עושין אותו יום טוב שני ועליו נאמר...... דים בי״ז במקדש נקרא יום טבוח_ ובגולה יום טוב.-ואחר הערוך הזה יש עוד ע׳ קטן וזה לשונו ז יום טבוח עיר אלאדחאר. - 98) במשנה תענית נ׳ ח׳ אבן הטועים. ובברייתא ב׳פ רחז גרם אבן טוען ובגמרא שם זכר מן המשנה אבן הטוען ונירפא וו פירש המחבר ובפירושו נתערב לו ענין אבן הטוען עם ענין אבן כתף שביעית ג׳ ט׳ וגם עם ענין אבן של מפית (פסיקתא דר״כדף קט״ו ע״א. עיין ערוך עי גשש (381 ,n) ועיין מה שכתבתי בספרי ,d« Agada derpai. Amor חלק ג׳ דף 268. — O00 מפירוש הרמב״ם, — 004 העי הזה